מייסדי החברה

הקמת חברת "מקורות"

מאת: ד"ר מרדכי נאור*

 

ב-15 בפברואר 1937 נרשמה כחוק אצל רשם החברות של ממשלת המנדט הבריטי חברה כלכלית חדשה בנוף של היישוב היהודי הקטן דאז (כ-400 אלף נפש) - "מקורות" שמה. ב"תזכיר ההתאגדות של חברה מוגבלת למניות" נכתב כי מטרתה העיקרית של "מקורות"  היא "להוציא לפועל ולעשות את כל העבודות והדברים הנחוצים או המתאימים להשגת מים, אגירתם, מכירתם, מסירתם, מדידתם, הפצתם והמצאתם".


מאחורי מילים אלה עמדה חבורה של יזמים, ובראשם שלישייה, שלא רק הניחה את היסודות לחברת "מקורות", אלא גם הפכה אותה לחברה כלכלית מובילה בעשור הבא. ראש וראשון להם היה לוי שקולניק - לימים אשכול, שר האוצר, ראש הממשלה ושר הביטחון, לצִדו פעל מהנדס המים שמחה בלאס - מי שהמציא בין השאר מכונה לשתילת חיטה, ולימים את הטפטפות, ופנחס קוזלובסקי - בעתיד ספיר, שר האוצר המיתולוגי של ישראל במשך עשר שנים.


היה מי שהשווה את פעולת השלושה למטה צבאי מן הסוג הישן: אשכול היה המפקד, ספיר היה ראש המטה ובלאס - התיאורטיקן הבקי ברזי המקצוע. בדירקטוריון הראשון ישבו אישים כדוגמת מנחם אוסישקין, ברל כצנלסון, ד"ר ארתור רופין ואברהם הרצפלד. אך את עיקר העבודה עשו חברי השלישייה.


את זכות היוצרים ראוי להעניק לשמחה בלאס, שמצא באשכול וספיר שותפים נאמנים. אשכול הכיר את בלאס בעת שתכנן והקים את מפעל-המים החלוצי של קיבוצי עמק הירדן. באחת מנסיעותיהם סיפר לו בלאס על  רעיון נועז שהגה: להעביר מים בצינורות מנחל הנעמן לעמק יזרעאל המערבי, שיישוביו סבלו מחוסר מים. העברת מים מאזור לאזור נאסרה בזמן ההוא על-ידי ממשלת המנדט, כדי להגן על תושבים עניים (קרי: ערבים) שמימיהם יילקחו לאזורים מפותחים יותר (קרי: יהודיים).


באמצע שנות השלושים, עם התרחבות ההתיישבות היהודית, הורגש הצורך בהקמת חברת מים שתטפל באספקת מים בצורה ארצית-מרכזית. אשכול זכר את דברי בלאס, פנה אליו וביקש שיכין בעבורו תכנית ראשונה להעברת מי הנעמן לעמק יזרעאל. אף תקציב ראשוני גייס מכספי ההסתדרות: 50 לא"י (לירה ארצישראלית).
בלאס לא אִכזב. הוא הכין תוכנית דמיונית בנתוני הימים ההם: הולכת 4 מיליון מטרים מעוקבים של מים מאזורי אושה – כפר חסידים ליישובי העמק המערבי.


אשכול, יחד עם עוזרו הנאמן ספיר, החל לחזר על הפתחים כדי לרכז תקציב. בכל מקום נשאל: מים יש לך? היכן הבארות? בלאס הבטיח שבדיקות קרקע הוכיחו שיש מים בשפע, רק צריך לקדוח ולמצוא. קידוח ראשון נעשה – ונמצאו מים בשפע. אשכול גייס גופים ומוסדות שהעמידו תקציבים ואף השיג את תמיכת יישובי עמק יזרעאל המערבי: על כל דונם מושקה בעתיד הסכימו הקיבוצים והמושבים להעמיד לרשות אשכול לירה אחת. בסוף 1936 כבר היו בידו כספים או התחייבויות על סך 35,000 לא"י – סכום נכבד ביותר בתקופה האמורה.


תחת הנהלתם הנמרצת של אשכול המנכ"ל וספיר מזכיר החברה, כשלצידם יועצם הקבוע בלאס (לו היה משרד תכנון עצמאי) – עלתה הכמות משנה לשנה: 8.5 מיליון מ"ק ב-1944 ויותר מ-10 מיליון מ"ק ב-1945. בשנות מלחמת-העולם השנייה סיפקה  "מקורות" כמויות גדולות גם למחנות הצבא הבריטיים הרבים בארץ.

 


מבצעה הגדול ביותר של השלישייה לפני קום המדינה  היה הנחת קווי המים הראשונים לנגב ב-1946/47. כאן חברו ניסיון, העזה ולהט מקצועי ולאומי.  הצינורות הונחו במשך חצי שנה בלבד. מוסכם על הכול, שעמידת יישובי הנגב במלחמת העצמאות בתנאי מלחמה ומצור התאפשרה לא במעט בזכות הצינור של "מקורות".


ד"ר מרדכי נאור הוא סופר וחוקר ארץ-ישראל. הוא חקר את נושא ראשית ימי "מקורות" במסגרת עבודת הדוקטור שלו על פנחס ספיר הצעיר (אוניברסיטת תל-אביב, 1984).

 סרט היסטורי

סרט היסטורי