מים לנגב

מים לנגב

חזונו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל,  דוד בן גוריון,  להפרחת השממה, מלווה את "מקורות" מימי ההתיישבות הראשונים בנגב ועד עצם היום הזה. אספקת המים  לנגב הייתה מאז ומעולם אתגר לאומי עבור חברת המים הלאומית. "מקורות" רואה עצמה מחויבת כמו אז, טרם קום המדינה, להמשיך ולאפשר גם בהווה ובעתיד את הרחבת מפעל ההתיישבות הציוני במדבר באמצעות אספקת משאב החיים, המים.

 

פעילותה של "מקורות" לקיומם של החיים והחקלאות בנגב החלה עוד בשנת 1943, עם גילוי מים בקידוחים שנערכו בגבעה שבאזור ניר עם. כמות המים שנמצאה בקידוחים שבאזור ניר עם אִפשרה להקים את מפעל המים הראשון בנגב. המפעל כלל תחנת שאיבה וברֵכה בנפח של 1,000 מ"ק, ומילא תפקיד חשוב במאבק על קביעת גבולות הנגב המערבי. מכאן יצאו צינורות אל 11 הנקודות שעלו על הקרקע בנגב, במוצאי יום הכיפורים 1946.  ארבע שנים מאוחר יותר הונח צינור שהוביל מי קידוחים ליישובים באזור הנגב הצפוני. מפעל "ירקון-נגב", שהוקם בהדרגה במחצית שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת, כבר הוביל מים לנגב ממרכז הארץ ובהמשך מצפונה, באמצעות חיבורו ל"מוביל הארצי". ציון דרך משמעותי נוסף בפעילות "מקורות" לטובת הנגב היה  הקמת מערכת "הקו השלישי לנגב" בשלהי שנות ה-80 של המאה הקודמת. מערכת זו נועדה להעביר את מי השפכים המטוהרים בשפד"ן שבראשון לציון כמי קולחים מושבים לנגב, לצורך השקיית כל סוגי הגידולים החקלאיים ללא חשש תברואי ללקוח. מדובר במערכת המופעלת בטכנולוגיית החדרה ייחודית בעולם. המים שטופלו ומוחזרו בשפד"ן מועברים לשדות ההחדרה של אקוויפר החוף, באזור הסמוך לשפד"ן.  המים מוחדרים באמצעים ייחודיים לתוך האדמה ו"מקורות" דואגת שהם לא יתערבבו עם המים הקיימים שם. בתוך האדמה יוצרת החברה הפרדה מוחלטת בין מי הקולחים שהוחדרו לצורכי חקלאות, לבין המים שקיימים שם באופן טבעי ומיועדים לשתייה. ההפרדה נעשית באמצעות שמירה על מפלסי מי תהום נכונים ועל מאזן נכון בין כמות הקולחים המוחדרים לבין כמות המים המופקים. לפי הצרכים שואבת "מקורות" את מי הקולחים ומספקת אותם לחקלאות בנגב, תוך הבטחת כדאיות כלכלית לחקלאים.

 

באמצעות השבת מי הקולחים לנגב הגשימה "מקורות" יעדים לאומיים רבים, ביניהם:  

 

• ניצול מרבי של  קולחי גוש דן – האזור בעל ריכוז האוכלוסין הגבוה בישראל  
• הפניית כמות גדולה יותר של מים שפירים לצריכה ביתית ותעשייתית
• יצירת מטעים ירוקים ושדות חקלאיים פוריים באזורים שבעבר היו צחיחים ושוממים לחלוטין
• קידום ההתיישבות מבוססת חקלאות בנגב 
• שמירה וטיפוח איכות הסביבה                                                                                                      

 

מערכת זו והגשמת היעדים הלאומיים באמצעותה, מביאות משלחות רבות של מדענים מכל עולם לבחון מקרוב וללמוד על הטכנולוגיות פורצות הדרך של "מקורות" לטובת חקלאות פורחת באזור צחיח ומדברי כמו הנגב. 

 

כיום מתבססת אספקת המים של "מקורות" להתיישבות בנגב על ארבעה מקורות מים: 

 

•  "המוביל הארצי"

•  מערכת השפד"ן (מי קולחים מטופלים המושבים להשקיה)

•  קידוחים מקומיים

•  מתקני התפלה