מנהרת המים לירושלים

מנהרת המים לירושלים

כמו פרויקטים רבים של "מקורות", גם פרויקט "המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים" הוא פרויקט אסטרטגי בעל חשיבות לאומית, עם השלכות חברתיות, כלכליות, סביבתיות ופוליטיות. גודל חשיבותו הלאומית של הפרויקט משתקף בעובדה שהוועדה הממשלתית לתשתיות לאומיות (הות"ל) אישרה אותו כמפעל תשתית לאומי, המורכב משני מקטעים: המערבי (תת"ל 24), והמזרחי (תת"ל 24\א'). הפרויקט יהווה נדבך משמעותי בפיתוח משק המים בישראל, באמצעות אספקת מים לא רק לירושלים עצמה אלא גם ליישובים בתוואי הקו (מטה יהודה, בית שמש, יישובי פרוזדור ירושלים, מעלה אדומים), מפעלים סמוכים, והרשות הפלסטינית, בהתאם להסכמים המדיניים.

 

"המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים" היא חלק מהמהפכה שמובילה בשנים האחרונות "מקורות" באמצעות הקמת "המוביל הארצי החדש" - מגה פרויקט המחבר חמישה מתקנים להתפלת מי ים שלאורך החוף אל המערכת הארצית לאספקת מים. הפרויקט מורכב מתת-פרויקטים, המנוהלים על ידי "מקורות." "המוביל הארצי החדש" מאפשר גמישות תפעולית ומשנה את שרשרת אספקת המים: המים המותפלים מסופקים ממערב למזרח ומשם לכל הכיוונים, בהתאם לצרכים. כך למשל, "המוביל הארצי" מספק מים מותפלים לתושבי הגליל העליון, לראשונה בתולדות ישראל. "המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים" תחובר גם היא ל"מוביל הארצי החדש".

 

כאמור, מדובר במגה-פרויקט, המורכב מתת-פרויקטים רבים, המנוהלים על ידי "מקורות." בניית המקטע המערבי של "המערכת החמישים לירושלים" כבר הושלמה, והוא הופעל בשלהי 2014. הוא מספק מים לירושלים מתחנת חולדה עד שער הגיא, בחיבור לקו הרביעי. "שח"מ מקורות ביצוע", חברת הבת של "מקורות", על כל יחידותיה, קיבלה על עצמה את ביצוע המקטע המזרחי, על כל תחנות השאיבה והקווים הכרוכים בפרויקט, ועל לוח הזמנים הצפוף. מדובר בפרויקט אדיר, שגולת הכותרת שלו היא כריית המנהרה לאספקת מים לירושלים, באורך של כ-13 ק"מ. עבודות כריית המנהרה החלו לפני כשנה וחצי (בדצמבר 2016), והיא מתבצעת באמצעות מכונת ה-TBM (Tunnel Boring Machine). ייחודיותו של הפרויקט, גם ברמה הבין-לאומית, נעוצה בכך שעליו להוביל מים בלחץ גבוה, חרף אורכו. מאפיין זה הוא גם שמציב אתגר גדול בפני המתכננים והמבצעים שלו. בעוד שמרבית מנהרות המים בעולם מובילות מים בלחץ נמוך, גרביטציוני, מנהרת המים לירושלים תוביל מים מגובה של פני הים לגובה 860 מטר, בספיקות גבוהות מאוד. הובלת המים במנהרה זו דורשת לחצים גבוהים במיוחד, ותנאים רבים נדרשים כדי לאפשר למנהרה לעמוד בלחצים אלו, במיוחד כשמדובר בספיקת מים כה גדולה.

 

אחד התנאים לעמידה באתגר זה הוא שימוש במשאבות ייחודיות, שימוקמו בתחנות השאיבה. "המערכת החמישית לירושלים" כוללת הקמת ארבע תחנות שאיבה גדולות, בהן יוצבו משאבות ומנועי ענק ייחודיים במינם, בעלי ספיקה גבוהה ויעילות אנרגטית גבוהה, שתוכננו במיוחד עבור הפרויקט, והן יאפשרו להוביל מים בלחץ גבוה על פני האורך הרב הזה. כדי לסבר את האוזן בנוגע להיקף תחנות השאיבה, אפשר לומר שמאז "המוביל הארצי" לא נבנו בישראל תחנות שאיבה בסדר גודל כזה.

 

שתיים מן המשאבות ישמשו את המקטע המזרחי ואת מנהרת המים. משאבות הענק ימוקמו בשתי תחנות שאיבה עצומות שנבנו לצורך המטרה. מדובר במבנה סגור גדול וגבוה, הכולל עגורן עילי. התחנה האחת, הנקראת תחנת כיסלון, ממוקמת בסמוך לצומת אשתאול והשנייה בעין כרם. הקמת תחנת כיסלון מצויה בעיצומה, לרבות בניית המשאבות, תחמ"ש (תחנת משנה) לאספקת חשמל ומבנים למתקני כימיקלים. התחנה תהיה מורכבת משש יחידות שאיבה אופקיות בהספק של 10,700 מק"ש, כאשר בשלב א' יותקנו ארבע יחידות. התחנה כוללת הנחת קווי יניקה וסניקה של "100 ושימוש באביזרים גדולי קוטר, המתאימים ללחצים גבוהים. תחנת עין כרם נמצאת בשלב הכשרת השטח וביצוע עבודות עפר, ותכנונה הושלם. בחודשים הקרובים תחל שח"מ בבניית התחנה. מפעלי שח"מ ייצרו את ציוד השאיבה עבור תחנת עין כרם, לרבות המשאבות, ראשי המשאבות, דודים והתאמות.

 

בימים אלו מניחה שח"מ גם את קו עין כרם - מוצא, באורך של כשלושה ק"מ. העבודה בעיצומה ותמשך מצומת מוצא ועד לתחנת חלילים, כולל חצייה של כביש 1 בקידוח אופקי. בנוסף, יונח קו עוקף מבוא חורון עד למודיעין, באורך של כשבעה קילומטרים וחצי. בשח"מ נערכים להנחת קווים נוספים באזור בריכת המורים ובאזור מודיעין. במסגרת הפרויקט גם יורחבו וישודרגו תחנות השאיבה הקיימות, תחנת נטיפים ותחנת ישעי, ותבנה תחנה חדשה לישוב הר אדר.

פרויקט הקו החמישי מהווה אתגר הנדסי מורכב בגלל גודלו הפיזי כאמור, ובגלל תוואי השטח - המתקנים יוקמו באזור סלעי מרובה צמחיה ועצים. בנוסף, תוואי הקווים מאופיינים בשיפועים גדולים, וקוטר הצינורות ועוביים גדול באופן יוצא דופן, המתחייב לצורך התאמה ללחצים הגבוהים.

 

במאי 2018, במהלך כריית המנהרה, התגלתה מערה קארסטית במרחק של 3,525 מטרים מפורטל הכניסה למנהרה. המערה ממוקמת בעומק של כ-285 מטר מתחת לפני השטח, ועובדה זו הופכת אותה למערה העמוקה ביותר שנמצאה עד היום בישראל. גובהה כחצי מטר, רוחבה נע בין 50-80 ס"מ, ונפחה כ-1,800 מטר מעוקב. המערה מחולקת למספר חללים נפרדים הקשורים האחד לשני במעברים צרים. אחת התכונות המיוחדות של המערה היא שנמצאות בה שש בריכות מים פעילות גדולות. תצורתה הגיאולוגית של המערה מתוארכת בין 100-113 מיליון שנים לפני זמננו, ומורכבת בעיקר משכבות עבות של סלע גיר, עם שכבות העשויות גיר דולומיטי.

 

כדי להמשיך ההתקדמות הפרויקט, ובה בעת לצמצם את הפגיעה בחלקיה השונים של המערה, נולד הפתרון הבא: חלל המערה מולא בבטון בצורה המזערית ביותר הנדרשת כדי להמשיך את ההתקדמות של המכונה. כשבועיים לאחר חדירת מכונת הכרייה לחלל המערה, התחדשו עבודות הכרייה.

 

התייחסות זו למערה מאפיינת את יחסה של "מקורות" לסביבה. עבודות הפרויקט כולו מתבצעות ברצועה צרה על מנת למזער את הנזק הסביבתי והאקולוגי, תוך שמירה קפדנית על ערכי טבע ונוף, על ניטור רעש ואבק ועל דרישות מחמירות של איכות הסביבה והארגונים הירוקים. נעשה מאמץ להיצמד לתשתיות קיימות. בנוסף, ערכה שח"מ סקר אקולוגי לאזור תוואי הקו, שמטרתו זיהוי צמחים נדירים לצורך העתקתם ושמירתם בבית גידול מיוחד בתקופת העבודות, והשבתם למקומם. כל זאת כחלק מעבודות השיקום הנופי בתוואי הקו. תכנון הקו נעשה תוך התחשבות בדרכי הסביבה (אקולוגיה, נוף, אקוסטיקה), בתיאום עם תשתיות לאומיות, רשות הטבע והגנים (רט"ג) וקק"ל, המלווים את הפרויקט.

 

המנהרה תאפשר את הובלתם של מי ים מותפלים ממערב עד לפסגות ירושלים שבמזרח. המים יוזרמו במנהרה בלחץ בין שתי תחנות השאיבה הללו, מכסלון לעין כרם, ובסופה, תתחבר המערכת הזו לעריית ירושלים כצרכן הסופי. תאגיד "הגיחון" יקלוט את המים ויספקם לתושבי ירושלים והסביבה. מערכת המים החדשה תיצור גמישות תפעולית באספקת המים ותאפשר צמצום שאיבה מקידוחים באזור ההר. כמו כן תביא המערכת לשיפור באמינות אספקת המים לצרכנים.

 

עם השלמתה הצפויה בתחילת 2021, צפויה "המערכת החמישית לירושלים" לספק בשלב ראשון כ- 210 מיליון מ"ק לשנה ובשלב השני, עם גידול הצריכה, תספק המערכת כ-450 מיליון מ"ק לשנה. עלות הקמתה של המערכת בכללותה כשניים וחצי מיליארד ₪. כריית מנהרת המים לירושלים מהווה שלב משמעותי בהשלמת "המערכת החמישית לאספקת מים לירושלים". הפרויקט צפוי להעלות את הצריכה לכדי פי ארבעה מהיכולת של המערכות הקיימות, ולתת מענה לאזורים אלה בעשרות השנים הבאות. המערכת החדשה תפתור את בעיית המים העתידית בירושלים ובסביבתה עד לשנת 2065.​