מתווה המוביל הארצי

מתווה המוביל הארצי

מתווה המוביל הארצי – אתגרים ופתרונות

בתוכנית המקורית לבניית המוביל הארצי, תוכנן כי מקורם של חלק ממי המוביל יהיה בהטיה של הירדן אל המוביל בגזרת גשר בנות יעקב, 10 ק"מ מצפון לכינרת. בשל התנגדות של סוריה ושל האו"מ נאסר לבסוף על ישראל להטות את מי הירדן, ולפיכך שונתה התוכנית לבניית המוביל כך שהחלק הארי של המים המוזרמים במוביל יהיו מים שנשאבו ישירות מאגם הכנרת.

כדי לשאוב את מי הכנרת באתר שנקבע בתוכנית החדשה, היה צורך לחפור בצלע ההר ולהקים בחלל שנוצר תחנת שאיבה -  תחנת ספיר. תחנה זו שואבת את המים על ידי צינור תת קרקעי ומזרימה אותם באמצעות משאבות בעוצמה של 30,000 כוחות סוס אל צינורות לחץ, דרכם הם מוזרמים דרומה. הסיבה לבחירה במשאבות בעלות עצמה רבה כל כך היא גודל המשימה המוטלת עליהן – הזרמה של מי הכנרת מגובה של 213 מטר מתחת לפני הים אל גובה של 44 מטר מעל פני הים.

בניית תחנת השאיבה הייתה משימה מורכבת ביותר, אולם בכך לא תמו האתגרים שעמדו בפני מקורות בבניית המוביל הארצי. תוואי המוביל כפי שתוכנן עבר דרך הרים, נחלים ופני שטח הרריים ולכן יצר צורך באמצעים שונים להתמודדות עם המכשולים שבדרכו של המוביל.

כדי להתגבר על המכשולים השתמשה מקורות בפתרונות הנדסיים שונים: בניית קטעי המוביל העוברים בהרים נעשתה באמצעות חפירת מנהרות וחציית הנחלים בוצעה על ידי בניית גיחונים – שהם מתקנים הנדסיים המנצלים את חוק הכלים השלובים כדי להזרים את המים מעל לנחלים. בנוסף לשני אלו, נעשה במוביל שימוש במכשירים מכאניים שונים, במערכות בקרה מתקדמות ובתעלות פתוחות באורך כולל של 35 ק"מ.

מתווה המוביל

לאחר השאיבה מהכנרת, מוזרמים המים לתעלת הירדן שאורכה 17 ק"מ ומשם למאגר צלמון, מאגר מים פעיל בעל יכולת קיבולת של מיליון מ"ק. במאגר צלמון ישנה תחנת שאיבה נוספת המעלה את המים לגובה של 115 מטר מעל פני הים ומזרימה אותם בתעלת בית נטופה שאורכה 17 ק"מ.

מתעלת בית נטופה מגיעים המים למאגר אשכול המכיל מי בוצה, מי כלור ומתקני ניסוי במים. בהמשך, עוברים המים לצינורות באורך של 86 ק"מ הנמשכים עד לתחנת "ירקון נגב" שבראש העין. יש לציין כי לאורך המוביל הוקמו מספר תחנות שאיבה נוספות, שנועדו לאפשר הוספת מים ממקורות נוספים באזור ראשון לציון והגברה של יכולת התפקוד של המוביל.

 

 


 

 צילום אוויר של המוביל הארצי

צילום אוויר של המוביל הארצי