מפלס הכנרת

מפלס הכנרת

מפלס הכנרת הפך לאורך השנים ל"מדד" מצב הרוח הלאומי. תושבי מדינת ישראל עוקבים אחר השינויים במפלס ומתעניינים ביכולתה של הכנרת להמשיך ולספק מים לרחבי ישראל. מהו בעצם המפלס? הכנרת הינה הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם ואחת מחמשת מקורות המים העיקריים של מדינת ישראל. הכנרת מספקת כיום כ-200 מיליון מ"ק מים בשנה למערכת הארצית. נפח המים - המכונה "האוגר התפעולי" ומוגדר  על ידי מפלסי מינימום ומקסימום -  מכיל כ-700 מיליון מ"ק מים וניתן לוויסות.

 
מפלס המינימום על פי התקנות, הידוע גם כ"קו האדום התחתון" של הכנרת, נמצא כיום בעומק של 213 מטר מתחת פני הים. הוא מציין את הגובה הנמוך ביותר שממנו שואבים מים. ירידה  מתחת לקו זה נחשבת בעייתית, מאחר ושהייה במפלסים נמוכים עלולה להביא להרעה באיכות מי הימה. בשנים שבהן מפלס הימה נמוך ומתקרב לקו האדום התחתון, נהוג להקטין את כמות המים הנשאבים למינימום האפשרי.                            


אירוע יוצא דופן בהקשר זה נרשם בשנת 2001. בעקבות מספר חורפים שחונים וירידת מפלס הכנרת, אושר באפריל אותה שנה על ידי ועדת התפעול בנציבות המים מפלס תחתון חריג: 214.30- מטר. עם ירידת המפלס לרמה זו הופסקה זרימת המים לירדן וזאת עקב העובדה שסף סכר דגניה היה גבוה יותר ממפלס הכנרת. על מנת לאפשר חיים סדירים לאורך הירדן ועיבוד השדות החקלאיים שבעמק, שאבה "מקורות" מים מהכנרת לירדן ("הירדן ייסוב לאחור") באמצעות תחנה שהוקמה במיוחד לצורך כך. היה זה מבצע הנדסי מורכב, שנמשך 3 חודשים, עד לעלייתו המחודשת של המפלס התחתון ופירוק התחנה. בשנת 2003, בעקבות חורף גשום במיוחד, עודכן המפלס התחתון והוא עומד מאז על 213- מטר. בשנה זו אף נקבע כי לא ניתן לשאוב מים מהכנרת מתחת למפלס של 215.50- מטר. המפלס הנמוך ביותר של הכנרת נמדד בסוף נובמבר 2001:  214.80- מטר.


מנגד נמצא המפלס העליון, המכונה גם "הקו האדום העליון". הוא מציין את הגובה המרבי הרצוי של מי הכנרת. בעקבות אותו חורף גשום בשנת 2003 ובעקבות עדכון מדידת רום הקרקע סביב הכנרת, נקבע המפלס העליון (הקו האדום העליון) לרמה של 208.80 מטר מתחת לפני הים. עליית המפלס מעבר לקו זה עלולה לגרום להצפות ולנזקים. כדי למנוע מצבים אלה מקדימה "מקורות" ומווסתת את קצב עליית המפלס באמצעות פתיחת סכר דגניה, הנמצא בדרום הימה. במקביל מיישמת "מקורות" מודלים מתמטיים מיוחדים הלוקחים בחשבון את כניסות המים העתידיות אל הימה. היערכותה של "מקורות" נועדה להבטיח שבחורפים גשומים לא יגיע המפלס העליון לגובה שייאלץ נקיטת צעדים למניעת הצפות או שחרור מים מיותרים אל הירדן הדרומי. מפלסי הכנרת הגבוהים שנמדדו לאורך השנים: באפריל 2003 נמדד מפלס של 208.86- מ', שהיה נמוך ב-6 ס"מ בלבד מהקו האדום העליון; באפריל 1992 נמדד מפלס של 208.91- מ', שהשתווה לקו האדום העליון של אותה תקופה (בעקבות כמויות משקעים רבה במיוחד נפתח בפברואר אותה שנה סכר דגניה וכרבע מיליארד קוב מים זרמו לירדן); בסוף ינואר 1969 נמדד מפלס של 208.31- מ'.

 

הכנרת במספרים:

  • שטח הכנרת הוא 170 קמ"ר, נפחה 4.5 מיליארד מ"ק, עומקה המרבי 43 מטרים והיקף חופיה נע בין 55 ל-60 ק"מ, בהתאם למפלס המים
  • נפח המים בקו האדום העליון הוא 4.3 מיליארד מ"ק ובקו התחתון הוא 3.6 מיליארד מ"ק
  • הכנרת עצמה מהווה כ-6% מכלל אגן ההיקוות שלה, שהוא השטח שמימיו מתנקזים אל האגם
  • גבולו הצפוני של אגן ההיקוות:  אגן הניקוז של נהר הליטני; גבולותיו הדרומיים והמזרחיים: אגן הירמוך ויובלי הרוקאד; גבולותיו המערביים: הר מרון והר נפתלי
  • סך כל שטח אגן ההיקוות הוא 2,730 קמ"ר, מתוכם כ-2,070 קמ"ר נמצאים בשטח ישראל ו-660 קמ"ר בשטחי לבנון וסוריה
  • שיעור המים הממוצע הנכנס לכנרת נאמד מדי שנה ב-800 מיליון מ"ק. כ-100 מיליון מ"ק נשאבים ומוזרמים לצרכני המים סביב הימה ולממלכת ירדן בהתאם להסכמי השלום
  • כאמור, בשנים האחרונות נשאבים מהכנרת בממוצע כ-200 מיליון מ"ק לשנה
  • לפני כניסתם לצינורות "המוביל הארצי" עוברים מי הכנרת טיפול במאגרים וב"מפעל הסינון המרכזי" ב"אתר אשכול" של "מקורות". הטיפול משפר את איכות המים אף מעבר לאיכות המתחייבת בתקנים. עם כניסת מי הכנרת למערכת האספקה הארצית, בדרכם אל ריכוזי היישובים, נמהלים  המים עם  מי תהום  ומים מותפלים. התוצאה בסופו של תהליך: מי שתייה צלולים, נקיים ובאיכות הגבוהה ביותר.