בוני הגיחונים "עמוד" ו"צלמון"

בוני הגיחונים "עמוד" ו"צלמון"

 

סיפון עמוד – הבטיחות

 

עם התחלת העבודה בוואדי עמוד נתקלו המבצעים בבעיות שלא ידעו עליהן קודם לכן, ושמעטים מאוד בעולם הרחב נתקלו בבעיות כאלה... נחל עמוד מתחתר לעומק של 150 מטרים, קניון תלול ומתלולים זקופים של 100 אחוז תלילות ויותר! ועל העושים במלאכה היה לעמוד ולחצוב בקירות הסלע התלולים תעלה בעומק של כ-5 מ' וברוחב של כ-12 מ', בבשר הסלע הנוקשה... אין ספק - משימה קשה ומאתגרת!
ועל כל ההתמודדויות הרגילות נוספה דאגה ראשית במימדים גדולים: הבטיחות. כבר בסיור הראשון בנחל עם המודדים נתקפו כולם פחד ומורא: איך יעברו ואיך יעבדו על גבי קירות סלע זקופים כאלה?!

"יום אחד הגיע למחנה שלנו בחור חדש שזה עתה התקבל לעבודה. כשאמרו לו כי יצטרך לעבוד בנחל עמוד, ותיארו לפניו בכמה מילים מה פירוש הדבר, ענה בקצת יהירות: מה אתה מדבר שטויות?  אני הייתי צנחן בצבא. אילו הייתם גם אתם צנחנים, לא הייתם מקשקשים כל כך הרבה על תהומות ועל קירות זקופים... האנשים נענעו בראש. נו, מה להגיד? כל הכבוד לצנחנים! למחרת בבוקר יצא אותו גבר לוואדי, הסתכל אנה ואנה – פתאום כמו נזכר במשהו ואמר שהוא מוכרח לחזור למחנה, כי שכח שם איזה דבר. מאז לא ראינו אותו עוד...

 

מיד היה ברור, כי ייאלצו לקשור את העובדים בכבלים אל מרומי ההר וגם את כליהם ומכשיריהם. אסור ומסוכן היה לאבד כלים שיפלו לתהום למטה ויתנפצו לרסיסים, או שחס וחלילה יפגעו בעובדים מטה בדרך נפילתם. כך שמלכתחילה, הדאגה המרבית הייתה לנושא הבטיחות המכסימלית.

 

 

     
   

 

 
     

 

נחל עמוד מתחתר לעומק של 150 מטרים! קניון תלול ומתלולים זקופים של 100 אחוז תלילות ויותר! מיד היה ברור, כי יאלצו לקשור את העובדים בכבלים אל מרומי ההר וגם את כליהם ומכשיריהם

 

הירוקים
גם רוגזם של אנשי החברה להגנת הטבע קפץ על העובדים...

 

"לפתע פתאום הללו, כמו יצאו מנקיקי הסלעים והמערות שבנחל עמוד והערימו עלינו גלים גלים של קשיים...הדרך האפשרית היחידה להגיע לתחתית סיפון עמוד, הייתה על ידי סלילת מעבר לאורך הנחל מכביש חוקוק. ברם, כאן התייצבו
חברה טובים אלה ואמרו: לא! באל"ף רבתי! הסלילה תשמיד צמחים נדירים מסוימים, תחריב סלעים בני מיליון וחצי שנים וכד' וכד'. כל הבטחותינו ושבועותינו, שנעשה כל מה שאפשר לשמור ולהיזהר כי גם אנו דואגים לטבע – לא הועילו ולא כלום. הם טענו: אותנו לא מעניין" המוביל". אתם לא תזיזו פה שום חתיכת סלע!
בקצרה: נאלצנו לגייס את כל התותחים הכבדים והבאנו למינוי ועדה נכבדה, שבה יוצגו כמובן גם אנשי הגנת הטבע. והיה זה מחזה נהדר לראות כיצד מדלגים ומקפצים חברי הועדה הנכבדים (ובתוכם כמובן גם דובדבני) על סלעי נחל עמוד כאיילות..."

 

 

 

 

 

 

 

 חברי הוועדה מקפצים על סלעי נחל עמוד כאיילות

   
     

 

לאחר שלבסוף סומן התוואי, התחיל ויכוח מפורט עם ה"ירוקים" מה כן לפוצץ ומה לא לפוצץ. לאחר דיונים מייגעים, הבטיחו אנשי הביצוע לאנשי הטבע, שכל מה שהם מתכוננים לפוצץ, יבקשו לפני כן אישור של החברה להגנת הטבע. הדברים הגיעו לכך שעובדי הביצוע הפכו למעין "תגרני סלעים וצמחים" שעמדו על המקח על כל צעד ושעל.

"פעם אחת בא איש החברה להגנת הטבע וטען, שהפיצוצים מבריחים מן הוואדי ציפורים נדירות, המקננות בחגווי הסלעים, ועל כן מבקש הוא כי נפסיק לפוצץ, או שנמציא אופן לפוצץ ללא רעש...
ואחרי כל אלה כמובן שלא יכולנו לכעוס עליהם ברצינות, אם כי זה די הרגיז אותנו באותה שעה: אחרי ככלות הכל הם עמדו על שמירה והגנה של ערך החשוב לכולנו. והאמת היא שכל הויכוחים והמריבות הללו בשדה, קירבו אותנו אליהם ואותם אלינו, עד שבמרוצת הזמן הפכנו ידידים של ממש.

 

 

 

 

הפיצוצים מבריחים מן הוואדי ציפורים נדירות, המקננות בחגווי הסלעים

 

הטרקטור הנועז

לאחר כל אלה, החלה עבודת החיצוב במרץ רב. התברר כי לתלילות הקיצונית יש גם יתרון מסוים: החומר שפוצץ היה נופל מיד למטה ולא היה צורך לדחוף או להוציא אותו. אך, כרגיל, אין טוב בלא רע...במדרון המערבי בקיר הקניון בלטה מעין כתף או מדרגה וכשפוצצו וחצבו שם, החומר נפל על המדרגה ולא המשיך בנפילתו. כל הניסיונות להתגבר על עניין "קטן" זה בדרכים קונבנציונאליות לא הצליחו. ולכן החליטו להעיז ולבצע שיטה בלתי מקובלת: חיפשו מישהו שיש לו טרקטור קטן ומיושן במקצת. כשמצאו הסבירו לו את שרוצים. למרבה הפלא – הסכים...

אך כשהגיע לוואדי וראה מה זאת אומרת, צעק: "לא בא בחשבון!" אמרו לו: "נקשור אותך ונעגן אותך אל טרקטור גדול, שיעבוד קונטרה במרומי ההר. אל תדאג! אם חס ושלום הטרקטור שלך יינזק, "מקורות" תשלם כל נזק"
אבל בעל הטרקטור היסס והיסס. אמרו לו: "נצלם אותך ונפרסם את התמונות בכל העיתונים ואתה תהיה הג'דה בארץ הזאת. תאר לך!" אך הוא היסס.
אז קם אחד ממנהלי העבודה ואמר: "טוב, אתה יודע מה? אם אתה מפחד, תן לי את הטרקטור שלך ואני יורד". ופנה מיד לעבר הטרקטור והחל מטפס עליו. כאן קפץ בעל הטרקטור כנשוך נחש: "אני פחדן אני? צעק, אני אראה לכם! טיפס ועלה על הטרקטור וקדימה..."
כמובן שעצרו אותו, עד שעשו את כל סידורי הבטיחות הבטוחים ביותר האפשריים, ועד שהובטח לו שחס ושלום וחס וחלילה אם יקרה לו משהו – ידאגו למשפחתו.

"הרגע שבו החל הטרקטור לרדת למטה עם נהגו, היה אולי הרגע הדרמטי ביותר בעבודה שלנו. לשנייה אחת, עוד במדרון הזקוף כמעט, נשאר הטרקטור הקטן כמעט תלוי בחלל. אמנם לא חששו שהכבל יקרע, אך קינן איזה חשש שמא ישתחרר הטרקטור מן הוינץ' בבת אחת ואז...נו, הכול עבר בשלום למרות הכל. הטרקטור הורד אל המדרגה. כשהגענו אליו, מן הצד לגמרי, מצאנו את בעליו יושב במושב ורועד. לא פלא! לא פלא!"

 

 

 

 

 

     לשנייה אחת, עוד במדרון הזקוף כמעט, נשאר הטרקטור הקטן כמעט תלוי בחלל

     

 

 

בסופם של דברים התחיל הטרקטור לעבוד ולדחוף את החומר שנותר על המדרגה קדימה, עד שהפילו אל התהום שמתחתיה. בחזרה אל מעלה המדרגה נסחב בכל פעם על ידי הטרקטור הגדול, שהוצב למעלה; בדחפו את החומר, עבד הטרקטור הגדול גם כן קדימה ושימש כבלם. וכך נמשך הדבר שבועיים ימים עד שנסתיימה העבודה במדרגה הנוראה הזאת

 

 

 

 

 

 

     

 

יציקת התשתית


אחר כך החלה יציקת תשתית הבטון בתוך הערוץ החצוב בקירות הסלע. גם עבודה זו לא הייתה קלה ופשוטה. הובאה  כבלית הרים, שנתנה לעובדים הרגשה כאילו הם בהרי שוויץ. למרות שציפו ממנה לפלאים גדולים, עד מהרה נוכחו לדעת כי רק עם כבלית זו, לא יצליחו בשום פנים לעמוד בלוח הזמנים הדחוק של יציקת הבטון ונאלצו להיעזר באמצעים שונים ומשונים.

 

 

 

 

 

 

     

 

כבלית הרים ליציקות הבטון

על גבי תשתית הבטון הניחו זוג פסים של מסילת ברזל. וגם זה לא היה פשוט... הפסים הורדו בעזרת הרבה חבלים, ששוחררו  אט אט, עד שהפס ירד למקום הנחוץ.

"הואיל וגם האנשים שעבדו בהורדת הפסים היו קשורים לחבלים, קרה פעם אחת, שאחד העובדים, במקום לשחרר את החבל של הפס, שיחרר בטעות את החבל שבו הוא עצמו היה קשור. כהרף עין עף האיש כלפי מטה. במזל ובנס יצא בשלום. לעומת זאת אירע כמה פעמים, שפס השתחרר מן החבל ונפל מטה מטה ושום זכר לא נשאר ממנו כמעט. על כגון זה היינו אומרים: הרי זה כפרתנו..."

 

 


הנחת פסים בדיוק רב לצורך הורדת הצינורות

 

הנחת הפסים בתשתית דרשה דיוק נמרץ, שכן על הפסים יצטרך לנסוע צינור אחר צינור, ולהתחבר למטה איש אל רעהו. כל סטייה קלה בהנחת הפסים עלולה הייתה לאחר מכן לגרום קשיים וסיבוכים בהנחת הצינורות. כל זאת נדרש היה לקחת בחשבון תוך תנאי העבודה הבלתי רגילים במדרון התלול והנוקשה.

 


הורדת הצינורות

עתה בא תורה של המלאכה העיקרית: הורדת הצינורות. צוות העובדים שנועדו למשימה הגיע לסיפון עמוד ונתקף גם הוא בחששות לא מועטים. גם מנהל העבודה שיצא במיוחד לסיור לימודים בשוויץ, לא נפגש בקושי כזה של הנחת צינורות פלדה, משקל כל אחד מהם 10 טון, בערוץ פתוח במדרון התלול. טיכסו עצה עם גורמים רבים כדי  להבטיח את הביצוע ללא תקלות ואסונות. בנוסף הגדילו מראש את מקדם הביטחון, כפליים מדרישותיו של משרד העבודה. לבסוף אומצה שיטת עבודה בעזרת עגלה קטנה בת ארבע גלגלים, שנחלקה לשניים: שני גלגלים בראש הצינור, שניים באחוריו. הגלגלים התלבשו על דופן הפלדה. כבל של כננת, שהוצבה בראש ההר, הועבר דרך הצינור אל ראשו ואל הגלגלים הקדמיים. העיקרון היה: שחרור ובלימה – וכך ייסע הצינור על גבי המסילה עד מקומו.

 

 

 

 

   

 

     לבסוף, אומצה שיטת עבודה בעזרת עגלה קטנה בת ארבע גלגלים. כבל של כננת הועבר דרך הצינור אל ראשו ואל הגלגלים הקדמיים

     
 

 

   

 

     העיקרון היה: שחרור ובלימה – וכך ייסע הצינור על גבי המסילה עד מקומו

     
 

 

 

 

 

     

 


"כשהתחלנו להוריד את הצינור הראשון, הלכנו לצידו, על גבי המדרגות המיוחדות שנוצקו משני העברים – וליבותינו מפרכסים בחזה. הצינור ירד פעם ופעמיים ושלש מן הפסים ועבדנו עבודת פרך כדי להחזירו. האנשים היו קשורים כל העת ועשינו זאת בעזרת ג'קים וליוורים. וכך, ביזע ובעמל לא יתוארו הגענו עם הצינור הראשון עד למטה, הזמנו מיד בירה ושתינו "לחיים"..."

בשלב הראשון הוחלט להניח את הצינורות בתחתית הנחל, למען לא יפתיעו שיטפונות החורף ויפריעו בעבודה. לכן נעשה  מאמץ מיוחד וריכזו את כל הרתכים מן הקווים והביאו אותם לביח"ר "חמת" כדי לזרז ייצורם של ארבעה צינורות, המיועדים לתחתית הוואדי. את הצינורות הללו התכוננו להניח עם בגר (מחפר), כ-4 מ' מתחת לתחתית הנחל.

 

 

 

 

 

 

             הנחת צינור הסיפון בתחתית הנחל

     

 

בשביל לעשות זאת, לא ניתן היה לשלשל את הצינורות לתחתית הוואדי והיו צריכים להביא את הצינורות עם טריילר למקום, וכאן שוב התחיל עניין עם אנשי הגנת הטבע:

"חויבנו לשמור על הנוף בכל מחיר. עד כדי כך, שאם היינו נאלצים לקצץ קצת בסלע, כדי לאפשר מעבר לטריילר – עשינו זאת ממש בידיים כדי לקלקל מה שפחות. הטריילר נכנס ונסע כשסנטימטרים רווח בינו לבין הסלע לפעמים. באותה עת גם הופץ הסיפור כי "מקורות" הפילה את העמוד המפורסם שליד גשר חוקוק, כדי להעביר את הצינורות – וקם רעש. כאשר באו אנשים להיווכח וראו כי לעמוד הנודע לא אונה שום רע אמרו הלצים: אומנם "מקורות" הפילה אותו, אך מיהרה להדביק אותו בחזרה.

 

העמוד "המודבק" בנחל עמוד

 

כשהגיע הטריילר עם הצינור לתחתית הסיפון ופרק משאו, התברר שהוא לא יוכל להסתובב בחזרה, כדי לצאת החוצה. מה עשו? לקחו את הבאגר אל המכונית והוא הרים אותה למעלה וסובב אותה באויר בין שני קירות הסלע והורידה לאדמה.

"כך יצא הטריילר לחופשי... וכך סיימנו את העבודה בתחתית וכיסינו את הצינורות והיינו בטוחים מעתה כי נוכל לעבוד כל החורף ושום גשם וסערה לא ירתיעו אותנו עוד".

 

העבודות בתחתית הוואדי

 

המגלשה המיוחדת

את הצינור הרביעי, בצד מזרח, שהיה זוויתי, לא יכלו להוריד עם העגלה, כיוון שנתקל בברך הראשונה בדרכו לערוץ. לא הייתה ברירה אלא לחזור ולהעלות אותו למעלה, להורידו מן העגלה ולהכין לו מגלשה מיוחדת בצורת U אנגלית ורק בעזרת המגלשה, שהונחה על גבי הצינור – הצליחו להחליק את הצינור למטה. כמובן, זה לא היה פשוט לגמרי וגזל גם די הרבה זמן ו... עצבים.

 

 

 

הורדת הצינור הזוויתי לתחתית הוואדי

 

כל עבודת הורדת הצינורות בוואדי עמוד הייתה אפופה במתיחות בלתי פוסקת. בגלל התנאים הבלתי רגילים וכל מיני תקלות בתחילה וגם בגלל שהעבודה התחילה מאוחר – נוצר פיגור לגבי לוח הזמנים. כל צינור שהתעכב, עיכב את הבאים אחריו ואת המשך העבודה כולה. העובדים התגייסו לעבודת יום ולילה, מתוך מאמץ לא יתואר.

"כאשר ראינו שהמאמץ הוא בלתי רגיל – דרשנו מן המשרד הראשי תוספת מאמץ. מי שחושב שקל לקבל דבר כזה – אינו אלא טועה. היינו מוכרחים להילחם על כך, עד ששכנענו ועדה מיוחדת, שכללה את נציגי ההסתדרות והמנגנון של מקורות, לבוא ולראות במו עיניהם. לא היה צריך להורידם עד למטה; כבר מלמעלה בהציצם לתהום – הסכימו מיד כל הנציגים הנכבדים שמגיע... למען האמת יאמר, כי נציג המנגנון של החברה אומנם ירד דרך הצינורות שהיו מונחים עד לתחתית הואדי. כשחזר ולקח נשימה עמוקה עמוקה, נתן את התשובה הנכספת..."

במרוצת העבודה הגיעו להספק של הורדת צינור ליום – צינור גמור, כלומר: מחובר, מרותך ומוכן לביטון. עצם ההורדה לא נטלה, יותר מחצי שעה, אך הטיפול בצינור למטה, התאמתו, חיבורו, ריתוכו, הוצאת העגלה והטבעות – כל אלה לקחו בדרך כלל יום תמים.

 

השמש מכה

בימים שהשמש היכתה על הצינור החשוף, חששו להתפשטות ולהתכווצות ולכן סוככו עליו ביוטות ובברזנטים. כל צינור וצינור עבר צילום רדיוגרפי, שנבדק במעבדת שדה מיוחדת, שסיפקה מיד את התשובה ורק לאחר ה"אוקיי" שלה – המשיכו להוריד צינור נוסף. כל קטע וקטע שהושלם עבר מבחן מים בלחץ גבוה ב-50% מלחץ העבודה העתידי. לא נתגלתה שום נזילה ולא נרשמה שום נפילת לחץ!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מחשש להתפשטות והתכווצות סוככו על הצינור ביריעות יוטה

 

 

     

הטיפול בצינור למטה, התאמתו, חיבורו, ריתוכו, הוצאת העגלה והטבעות – כל אלה לקחו בדרך כלל יום תמים 

 

 

הכיסוי בבטון

עתה בא תור כיסוי הצינורות המונחים בבטון. מדובר היה ביציקת מאות מטרים מעוקבים ליום. השתמשו בדרכים פשוטות ומקובלות ביציקה תוך שילוב כל מיני שיטות ואמצעים.

 

 

 

 

 

 

 

     

 


"כיום כאשר עומדים בראש הסיפון ומתבוננים על המדרגות – מדרגות המכסות על הצינורות מלמעלה – יש אולי התרגשות למראה התהום העמוקה והנוראה, אך ספק אם מישהו יכול לתאר ולדמיין לעצמו את המראה – ויותר מזה: את העבודה שבוצעה כאן בחציבה ובהנחה. עבודה כזאת חייב אדם לחיות אותה או לפחות להתרשם ממנה בעודה בביצוע – לאחר מעשה, כשהושלמה, אין מילים בעולם שיוכלו לתאר לבטיה, קשייה וההתגברות עליה"

 

סיפון צלמון

 

סיפון צלמון שנועד להעביר את המים מן הגדה האחת של נחל צלמון, אל הגדה השנייה, היה בסך הכל כ- 60-70 מ' עומק (שלא להשוות עם נחל עמוד...), אך "יתרונו" היה בכך, שהוא היה הראשון לביצוע בין שניהם. בנוסף, היו בו פחות בעיות ופחות סיכונים. נוסף על כך הסלע של דפנות הוואדי היה רך מן הסלע הנוקשה של קניוני עמוד. גם את העבודה בסיפון זה, שכיום נראה לנו "קטן ופשוט" לעומת אחיו הגדול, סיפון עמוד – שום קבלן לא רצה לקבל על עצמו. אנשי הביצוע נאלצו לקבלה על עצמם הצליחו לבצעה כראוי ואף יותר בזול.

 

 

 

"כאשר החפירה החלה מקבלת צורה, התחילו להציף את המקום מסיירים ומבקרים ו... מייעצים. רבים מאוד מהם לא מוכנים היו להאמין כי המים ירדו למטה ויעלו למעלה בכוח עצמם. אומנם, פעם הם למדו על חוק הכלים השלובים, אבל מה זה שייך לכאן? איך זה יכול להיות, שהם יעלו בעצמם גובה כזה?
עד כדי כך, שהתחילו להציע הצעות לבנות אקוודוקט תלוי על עמודים של 70 מ' גובה, שהרי כבר הרומאים עשו דברים כאלה... ושכחו באותו רגע לגמרי, שלו גם כדאי היה לבנות אקוודוקט תלוי או לתלות גשר של צינורות – עדיין אנחנו כאן, בישראל, איננו יכולים לעשות זאת".

 

 

 

 

"כאשר ערכנו את המסיבה לגמר חפירת וחציבת הסיפון, באו אלינו כמובן גם מנהלים. החברה חישבו ומצאו שהובטח להם קוניאק והנה לא הביאו קוניאק. מה עשו? חיברו במהירות כרזה גדולה והציגוה לעיני כל. הזדמן לאותה מסיבה צלם. צילם ושלח צילומו ל"כרמל מזרחי". כעבור כמה ימים קיבלו כמה בקבוקי 777...

 

 

 

 

 
 

 

 

הרמת כוסית קוניאק 777 לרגל סיום עבודות סיפון צלמון     

     
 

 

 

 

 

צילומים מעבודות גיחון צלמון