80 שנה ל"מקורות"

80 שנה ל"מקורות": מפנטזיה למציאות

​השנה תחגוג "מקורות" 80 שנה להיווסדה. כיום, מי שתייה הזורמים מכל ברז ומי השקאה המגיעים לכל חלקת אדמה במדינת ישראל נדמים כדברים ברורים מאליהם. אך לא תמיד היה כך הדבר.

 

ראש ממשלת ישראל ושר החוץ, משה שרת, אמר כי "תולדות ההתיישבות היהודית בארץ הן בראש וראשונה עלילת חיפוש, גילוי וניצול של מקורות מים חדשים."

 

ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל אמר: "לא חשבתי כלל על עתידי במושגים של התעסקות צבאית. אפילו מאוחר יותר, כשסיימתי את הלימודים בכדורי, בשנת 1940, גמלה בלבי ההחלטה ללמוד הנדסת מים. האמנתי אז שבעיית המים תהיה הבעיה הקשה של ארץ ישראל". בנאום הזכייה שלו בפרס נובל לשלום בשנת 1994 הוא אמר: "[להיות לוחם] זה לא היה החלום שלי. רציתי להיות מהנדס מים. למדתי בבית ספר חקלאי. חשבתי שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח. אני חושב כך גם היום. אך נאלצתי להחזיק ברובה."

 

דוד בן גוריון, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, ומי שהכריז על הקמתה, התייחס ללא הרף לחיוניות של פיתוח מקורות המים בישראל. כך, למשל, הוא אמר: "מים וכוח – הם שני הדברים המרכזיים שחסרונם מורגש בארצנו"; "הצורך של מקורות מים נוספים הוא לא רק חיוני, אלא גורלי בשביל ישראל"; "אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה"; "הבעיה הגדולה שאין לה עדיין פתרון ולא נראה הפתרון לעוד זמן – זה מים, גם לצבא.... אי אפשר להביא אנשים מבלי שיהיו מים.... הצרכים שלנו למים הם גדולים והם גדלים. התעשייה צורכת מים, היישוב המתרבה צורך מים, רמת החיים עולה, אנשים שמעולם לא השתמשו בהרבה מים – הם משתמשים בהרבה מים ואנו שמחים על כך, אנו רוצים שיעשו מקלחת, אמבטיה...וגם ברכת שחיה.... משרד החקלאות ההיא צריך לפרנס את כל הארץ במים, והקדוש ברוך הוא נתן לנו מעט מים."

 

למרבה התדהמה, דוד בן גוריון אף חזה את התפלת מי הים, בזמן שמעטים התקשו להאמין שהדבר אפשרי מבחינה מעשית. הוא אמר: "המשימה הגדולה שעל המדע העברי למלא הוא גילוי תהליך זול ומעשי לזיקוק מי-הים, שאפשר יהיה להרוות בהם האדמות הצחיחות בנגב... השקאת השממה במי-ים מזוקקים תיראה היום לרבים כהזיה, אולם פחות מכל מדינה אחרת צריכה ישראל לחשוש ל'הזיות' העשויות לשנות סדרי בראשית בכוח החזון והמדע וכושר-חלוצי. כל היש בארץ הזו הוא פרי 'הזיות' שנתממשו בכוח החוט המשולש של חזון, מדע וכושר-חלוצי."

 

"מקורות" הוקמה עוד בטרם הקמתה של מדינת ישראל, וקשה להפריז בחיוניות של פועלה בבניין הארץ ובביסוס המדינה הצעירה. מראשיתה, הייתה "מקורות" לחלק בלתי נפרד מהחזון הציוני. פועלה של "מקורות" שלוב באופן כה יסודי בפיתוח משק המים בישראל עד כדי שנדמה ששמה הפך שם נרדף ל"מים" בישראל.

 

ביתו הצעירה של לוי אשכול, עפרה נבו-אשכול, סיפרה על הנסיבות שהביאו להקמת "מקורות": "סיפרו בדגניה ב', שבימיה הראשונים של הקבוצה היו גלעדי ואשכול נוסעים בעגלה רתומה לזוג פרדות להביא חביות מים מן הירדן. יום אחד נמאס להם העניין ואמרו: 'מוכרחים לעשות משהו. צריכים להניח משאבה וצינור. השאלה היא רק איך עושים את זה.' שיתפו השניים בצרתם את המהנדס שימחה בלאס...ובעקבות ההתייעצות הביאו משאבה וצינור לדגניה וכך קמה 'מקורות'".

 

בקיץ 1948, זמן קצר לאחר הקמת המדינה, בשיאו של המצור על ירושלים, נחלצה "מקורות" ל"מבצע השילוח": צינור מים מאולתר נמתח לאורך 20 קילומטר, בתוך 30 ימים בלבד, והביא מים חיים לעיר הצמאה, וכך הבטיח את המשך עמידתה במצור. בדיון על מבצע זה בישיבת הממשלה הזמנית של מדינת ישראל אמר יוסף וייץ: "המפעל המוצע ערכו לא רק בזה שיספק מים ליהודי ירושלים, כי אם גם ערך גדול מזה והוא: הצינור ישמש קשר בין מדינת ישראל וירושלים. עם הנחת הצינורות תיסלל הדרך המקשרת את הישוב עם ירושלים ואלה הן עובדות חדשות שליצירתן יש ערך ויש לעשות זאת בהקדם".

 

הכול הכירו בחלקה של "מקורות" בביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל. כך למשל, בדיון בכנסת ישראל ב-1961 בדבר אישור הסמכת "מקורות" כרשות המים הארצית, אמר חבר הכנסת עמוס דגני את הדברים הבאים: "עם צינור המים של 'מקורות' התיישבו היהודים בנגב; עם צינור המים של 'מקורות', הצינור הראשון שהונח בשנות השלושים בעמק יזרעאל המערבי, נפתח הפתח להתיישבות יהודית בעמק יזרעאל, שעליה אנחנו גאים כל-כך."

 

אותה רוח של "הזייה" ו"פנטזיה" הייתה תמיד הרוח הגבית של "מקורות" לצד היכולות ההנדסיות והמקצועיות. המהנדס הראשון של "מקורות", שמחה בלאס, ביטא רוח זו באין ספור הזדמנויות - "אין לנו הנילוס, הפרת והחידקל. ומה שלא תעשה הכמות, תעשה איכות השימוש במים. את מי-הירדן נחלק לטיפות-טיפות וכל טיפה תצמיח פרי... התחלנו במשאת-נפש ולא הזנחנו את ההיגיון."  

 

גם לוי אשכול, המנכ"ל הראשון של מקורות, התייחס לקשר בין נחישותה של הרוח הציונית לבין הצלחתה של "מקורות" כשהגיב לפקפוקם של מומחים זרים בהצלחתה של תכנית "מקורות" במילים הבאות: "הן לנו כישרון לארץ ישראל, שהוא למעלה מכישרונו של מומחה זה או אחר שבא לארץ לחודש או לחודשיים. מדוע לא נשתמש בניסיון שריכזנו משך שנות כיבוש, ייבוש ביצות וגילוי מים. קיימות תוכניות שונות לגבי פוטנציאל המים שלנו. אפשרויות גדולות טמונות בטבע הארץ, וזה העיקר. בינתיים יתווכחו להם המומחים ביניהם על התכנית המתאימה." את "מקורות" הוא כינה "שואב המים הגדול של מדינתו, שנולד כפרי אהבתה ותקוותה של ההתיישבות העובדת, בעמקי ישראל והריה" ואת פועלה של "מקורות" בישראל הוא תיאר כך: "עם גילוי המים, על סוד החיים השוקקים בהם, העמיסה 'מקורות' על שכמה מלאת תיקון, כביכול, של מעשי בראשית: להעלות מים מעמקי תהום; להטות זרמי נהר ומעיינות! לבנות סכרים, לפקוד על המים להיקוות אל מקווים קבועים וערוכים מראש; להציפם מצפון לדרום וממערב אל מוצא השמש; לבצע ניתוחים בגוף האדמה, להשתיל בה אגדים של תעלות, יובלים, צינורות מושכי מים ונהרות, מהלך מאות פרסאות; לבנות ולכונן לבבות של פלדה ובטון, במתכונת בתי-שאיבה אדירים, המצווים על המים לזרום ולהשקות, להרוות ולהפרות... חלום רב-שנים היה למציאות. מי שאינו חש בשמחת-השואבה שלנו – אינו טועם טעם חג אמיתי מהו."

 

הפרויקטים שאחראית להם "מקורות" רבים ומסועפים, וקצרה כאן היריעה מלהתייחס לכולם. נציין רק את הפרויקט המונומנטלי של "מקורות", שהוא גם פרויקט המים הגדול והמפואר ביותר של מדינת ישראל – הוא, כמובן, "המוביל הארצי."

 

בניית "המוביל הארצי" סימלה את השלמת בניית מערכת המים הארצית, ש"מקורות" עמלה על פיתוחה ועל בנייתה בשנים קודם לכן, וזאת בזכות הידע והניסיון שצברה עד אז בפיתוח משק המים בישראל. לוי אשכול כינה אותו "עמוד המים ההולך לפני המחנה", ושמחה בלאס כינה אותו "חוט השדרה" של מערכת המים במדינת ישראל.

 

באירוע בבית הנשיא לרגל שנת ה-70 ל"מקורות", אמר שמעון פרס את הדברים הבאים: "'המוביל הארצי' [הוא] המיזם הלאומי השאפתני והגדול ביותר של מדינת ישראל בתחילת דרכה, שבלעדיו לא הייתה מפת ההתיישבות נראית כפי שהיא כיום... מאז ועד היום הטביעה 'מקורות' את חותמה בכל פינה בארץ."

 

"מקורות" לעולם לא קופאת על שמריה ולא נחה על זרי הדפנה. כיום, בעשור השני של המאה ה- 21, כש"מקורות" בת 80 שנים, האתגרים המרכזיים, שליוו את החברה מאז הקמתה, השתנו. את השינוי היסודי ביותר ניתן לייחס לכניסה לעידן ההתפלה, בו כמות המים חדלה להוות גורם מגביל. אותה "הזיה" של התפלת מי ים, שהזה דוד בן גוריון, הפכה למציאות קיימת, בזכות התחדשות בלתי פוסקת של "מקורות", ואומץ "להזות".

 

כיובל לאחר חנוכת "המוביל הארצי", הקימה "מקורות" את "המוביל הארצי החדש", פרויקט לאומי ומפעל תשתית מהגדולים שהוקמו בישראל בשנים האחרונות. מדובר במפעל עצום, שאפשר להוציא את ישראל ממשבר המים המתמשך ולאפשר כניסה חלקה לעידן ההתפלה. היכולת לְֹרשת את ישראל באופן רוחבי בקווי מים גדולים, לקליטת המים המותפלים והעברתם למערכת המים הארצית, היא לא פחות מאשר מהפכה במשק המים הישראלי. הקמתו הייתה כרוכה בשינוי חשיבתי; שינוי התפיסה ההיסטורית של כיווני זרימת המים המסופקים במדינה – לא עוד מצפון לדרום בלבד כי אם ממערב למזרח וליתר הכיוונים. כיום, תודות ל"מוביל הארצי החדש" מרבית צריכת המים הביתית בישראל מתבססת על מי מותפלים, ולראשונה יתאפשר להתחיל ולשקם את מאגרי המים הטבעיים של ישראל ולהחזיר את ה"חוב" לטבע, שנוצר בעקבות רצף שנות הבצורת, למען הדור הנוכחי והדורות הבאים. בנייתו מהווה צעד נוסף בבניית עצמאותה הכלכלית והביטחונית של מדינת ישראל.

 

קליטת המים המותפלים במערכת המים הארצית באמצעות "המוביל הארצי החדש" שיקפה מחד את היכולות הלוגיסטיות, ההנדסיות והניהוליות של "מקורות" ומאידך את שיאי הטכנולוגיה והחדשנות בניהול ובקרה של משק מים מודרני. כשבעיית המחסור במים כבר אינה סוגיה קיומית בהולה, יש ל"מקורות" את הפריבילגיה להמשיך ולשפר כל העת את איכות המים, תוך הטמעת טכנולוגיות חדשות. זרקורי הפיתוח והחדשנות הוסטו לתחומי ההתייעלות האנרגטית, הכלכלית, הסביבתית והתפעולית.

 

את מערכות המים לירושלים הוגה "מקורות" כבר 80 שנים. כיום מקימה "מקורות" את "המערכת החמישית לירושלים" הכוללת ארבע תחנות שאיבה גדולות להעלאת מים מגובה פני הים לגובה 860 מטר, בספיקות גבוהות מאוד. במסגרתו משתמשת "מקורות" לראשונה במשאבות ובמנועים שתוכננו במיוחד עבור הפרויקט. האתגר ההנדסי הגדול בפרויקט הוא הקמת מנהרת מים ראשונה מסוגה בארץ  באורך 13 ק"מ, שבה יוזרמו מים בלחץ מכסלון לעין כרם. כמו פרויקטים רבים אחרים של "מקורות", גם פרויקט זה הוא בעל חשיבות לאומית, עם השלכות חברתיות, כלכליות, סביבתיות ופוליטיות. . חשיבותו רבה לא רק לירושלים עצמה, אלא גם ליישובים הסמוכים לה, למפעלים שכנים ולרשות הפלסטינית וייתן מענה לצרכי אספקת המים בעשרות השנים הבאות.

 

 וידה של "מקורות" עוד נטויה. על הפרויקטים החדשים ששוקדת עליהם "מקורות" תוכלו לקרוא באתר האינטרנט ובכתבות הבאות.

 

נחתום בדברים שאמר שמעון פרס לפני עשור: "אם שבעים השנים הבאות של 'מקורות' תהיינה כמו שבעים שנותיה הראשונות – השמים, ולא רק המים, הם הגבול."