70 למדינה

70 למדינה, 80 ל"מקורות"
בשנה שחלפה חגגה מדינת ישראל 70 שנה להקמתה, ו"מקורות" חגגה 80 שנה להיווסדה. קשה להפריז בחיוניות של פועלה של "מקורות", אחותה הבוגרת של מדינת ישראל, בבניין הארץ ובביסוס המדינה הצעירה. מראשיתה, הייתה "מקורות" לחלק בלתי נפרד מהחזון הציוני. פועלה של "מקורות" שלוב באופן כה יסודי בפיתוח משק המים בישראל עד כדי שנדמה ששמה הפך שם נרדף ל"מים" בישראל. ביתו הצעירה של לוי אשכול, עפרה נבו-אשכול, סיפרה על הנסיבות שהביאו להקמת "מקורות": "סיפרו בדגניה ב', שבימיה הראשונים של הקבוצה היו גלעדי ואשכול נוסעים בעגלה רתומה לזוג פרדות להביא חביות מים מן הירדן. יום אחד נמאס להם העניין ואמרו: 'מוכרחים לעשות משהו. צריכים להניח משאבה וצינור. השאלה היא רק איך עושים את זה.' שיתפו השניים בצרתם את המהנדס שימחה בלאס...ובעקבות ההתייעצות הביאו משאבה וצינור לדגניה וכך קמה 'מקורות'.
בקיץ 1948, זמן קצר לאחר הקמת המדינה, בשיאו של המצור על ירושלים, נחלצה "מקורות" ל"מבצע השילוח": צינור מים מאולתר נמתח לאורך 20 קילומטר, בתוך 30 ימים בלבד, והביא מים חיים לעיר הצמאה, וכך הבטיח את המשך עמידתה במצור. מבצע זה זכה לדיון ארוך בישיבת הממשלה הזמנית של מדינת ישראל. חברי הפרלמנט של המדינה הצעירה הכירו באותה הישיבה בערכו של מפעל זה, שמעבר לעובדה שסיפק מים ליהודי ירושלים, הוא קישר בין מדינת ישראל לבין ירושלים. הצינור שנסלל חיבר את הישוב היהודי עם ירושלים, והניח בשטח עובדות, שביססו את מעמדה של ישראל כמדינה.
גדולי האומה הכירו כולם בקשר הבלתי ניתן להתרה בין סוגיית המים בישראל לבין בניין האומה, ובחלקה של "מקורות" בפרט בביסוס היישוב היהודי בארץ ישראל. דוד בן גוריון, ראש ההנהגה של "המדינה שבדרך", המוביל והדוחף להקמת מדינת ישראל, ומי שהכריז על הקמתה, התייחס ללא הרף לחיוניות של פיתוח מקורות המים בישראל. כך, למשל, הוא אמר, ש"הצורך של מקורות מים נוספים הוא לא רק חיוני, אלא גורלי בשביל ישראל"; וכמובן, מפורסמת היא אמירתו, ש"אם המדינה לא תחסל את המדבר – עלול המדבר לחסל את המדינה". למרבה התדהמה, דוד בן גוריון אף חזה את התפלת מי הים, בזמן שמעטים התקשו להאמין שהדבר אפשרי מבחינה מעשית. הוא אמר: "המשימה הגדולה שעל המדע העברי למלא הוא גילוי תהליך זול ומעשי לזיקוק מי-הים, שאפשר יהיה להרוות בהם האדמות הצחיחות בנגב... השקאת השממה במי-ים מזוקקים תיראה היום לרבים כהזיה, אולם פחות מכל מדינה אחרת צריכה ישראל לחשוש ל'הזיות' העשויות לשנות סדרי בראשית בכוח החזון והמדע וכושר-חלוצי. כל היש בארץ הזו הוא פרי 'הזיות' שנתממשו בכוח החוט המשולש של חזון, מדע וכושר-חלוצי."
בעת כהונתו כראש ממשלת ישראל ושר החוץ, אמר משה שרת, כי "תולדות ההתיישבות היהודית בארץ הן בראש וראשונה עלילת חיפוש, גילוי וניצול של מקורות מים חדשים." גם יצחק רבין, לימים ראש ממשלת מדינת ישראל, העיד על עצמו כך: "לא חשבתי כלל על עתידי במושגים של התעסקות צבאית. אפילו מאוחר יותר, כשסיימתי את הלימודים בכדורי, בשנת 1940, גמלה בלבי ההחלטה ללמוד הנדסת מים. האמנתי אז שבעיית המים תהיה הבעיה הקשה של ארץ ישראל". בנאום הזכייה שלו בפרס נובל לשלום בשנת 1994 הוא אמר: "חשבתי שמהנדס מים הוא מקצוע חשוב במזרח התיכון הצחיח. אני חושב כך גם היום. אך נאלצתי להחזיק ברובה."
בדיון בכנסת ישראל ב-1961 הוסמכה "מקורות" כרשות המים הארצית. באותו הדיון, אמר חבר הכנסת עמוס דגני את הדברים הבאים: "עם צינור המים של 'מקורות' התיישבו היהודים בנגב; עם צינור המים של 'מקורות', הצינור הראשון שהונח בשנות השלושים בעמק יזרעאל המערבי, נפתח הפתח להתיישבות יהודית בעמק יזרעאל, שעליה אנחנו גאים כל-כך."
אותה רוח חלוצית ויזמית הייתה תמיד הרוח הגבית של "מקורות", וזאת לצד יכולות הנדסיות ומקצועיות שהלכו והשתכללו עם כל פרויקט ופרויקט. אותו מהנדס ראשון של "מקורות", שמחה בלאס, ביטא רוח זו באין ספור הזדמנויות. כך למשל הוא אמר, "תכנית המים הארצית שלנו מבוססת על...הכוח והרצון של עם מעונה ונרדף בכל ההיסטוריה שלו, להחזיר לעצמו את ארצו ולמצוא בה חופש ושלום. בלי הכוח הרוחני הזה קשה להבין את המאמצים והכוח המוקדשים לשם בניית ארץ ישראל ופיתוח מקורות המים שלה"; ו"ישנם מפעלים [של מים] בעולם בעלי תפקידים חשובים, והעיקרי בהם להגדיל רמת חיים של אוכלוסייה ירודה. אך המפעל שלנו תפקידו ליצור בית למחוסרי-גג וליישב עם ששבע-נדודים".
הישגיה של "מקורות" מתבלטים במיוחד על רקע היסטוריה ארוכה של בעיית מים בארץ ישראל. למעשה, בעיית המים בארץ ישראל עתיקה כארץ עצמה, וכבר אברהם אבינו, אבי האם היהודי, נתקל בה. אחת הבארות שחפר נמצאה בעיר שנקראת כיום "באר שבע", על שם אותה באר שנמצאה שם. רבות מן הבארות שחפרו עבדי אברהם חוסלו על ידי אויביהם דאז, הפלישתים. יצחק המשיך במלאכה שהתחיל אביו: "וישב יצחק ויחפור את-בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים, אחרי מות אברהם... ויחפרו עבדי-יצחק, בנחל; וימצאו-שם--באר, מים חיים." (בראשית כו', יח'-יט'). אחת הבארות נקראה "רחובות", ועל שמה קרויה העיר, שבמרכזה של מדינת ישראל כיום.
על מרכזיות המים בחיי היישוב בישראל ניתן ללמוד מן המנהג הבא: היישובים הראשונים שהוקמו בארץ ישראל היו נוהגים לרשום לא רק את יום העלייה על הקרקע אלא גם את היום בו מצאו מים. מומחים רבים טענו, שאין מים בארץ הזו, ושמסיבה זו לא תוכל ההתיישבות להתרחב.
הפרויקטים שאחראית להם "מקורות" ב-80 שנות קיומה רבים ומסועפים. נציין כאן רק את הפרויקט המונומנטלי של "מקורות", שהוא גם פרויקט המים הגדול והמפואר ביותר של מדינת ישראל – הוא, כמובן, "המוביל הארצי." בניית "המוביל הארצי" סימלה את השלמת בניית מערכת המים הארצית, ש"מקורות" עמלה על פיתוחה ועל בנייתה בשנים קודם לכן, וזאת בזכות הידע והניסיון שצברה עד אז בפיתוח משק המים בישראל. לוי אשכול כינה אותו "עמוד המים ההולך לפני המחנה", ושמחה בלאס כינה אותו "חוט השדרה" של מערכת המים במדינת ישראל. באירוע בבית הנשיא לרגל שנת ה-70 ל"מקורות", אמר שמעון פרס את הדברים הבאים: "'המוביל הארצי' [הוא] המיזם הלאומי השאפתני והגדול ביותר של מדינת ישראל בתחילת דרכה, שבלעדיו לא הייתה מפת ההתיישבות נראית כפי שהיא כיום... מאז ועד היום הטביעה 'מקורות' את חותמה בכל פינה בארץ."
"מקורות" לעולם לא קופאת על שמריה ולא נחה על זרי הדפנה. כיום, בעשור השני של המאה ה- 21, כש"מקורות" בת 80 שנים, האתגרים המרכזיים, שליוו את החברה מאז הקמתה, השתנו. את השינוי היסודי ביותר ניתן לייחס לכניסה לעידן ההתפלה, בו כמות המים חדלה להוות גורם מגביל. אותה "הזיה" של התפלת מי ים, שהזה דוד בן גוריון, הפכה למציאות קיימת, בזכות התחדשות בלתי פוסקת של "מקורות", ואומץ "להזות". כיובל לאחר חנוכת "המוביל הארצי", הקימה "מקורות" את "המוביל הארצי החדש", פרויקט לאומי ומפעל תשתית מהגדולים שהוקמו בישראל בשנים האחרונות. מדובר במפעל עצום, שאפשר להוציא את ישראל ממשבר המים המתמשך ולאפשר כניסה חלקה לעידן ההתפלה. היכולת לְֹרשת את ישראל באופן רוחבי בקווי מים גדולים, לקליטת המים המותפלים והעברתם למערכת המים הארצית, היא לא פחות מאשר מהפכה במשק המים הישראלי. הקמתו הייתה כרוכה בשינוי חשיבתי; שינוי התפיסה ההיסטורית של כיווני זרימת המים המסופקים במדינה – לא עוד מצפון לדרום בלבד כי אם ממערב למזרח וליתר הכיוונים. כיום, תודות ל"מוביל הארצי החדש" מרבית צריכת המים הביתית בישראל מתבססת על מי מותפלים, ולראשונה יתאפשר להתחיל ולשקם את מאגרי המים הטבעיים של ישראל ולהחזיר את ה"חוב" לטבע, שנוצר בעקבות רצף שנות הבצורת, למען הדור הנוכחי והדורות הבאים. בנייתו מהווה צעד נוסף בבניית עצמאותה הכלכלית והביטחונית של מדינת ישראל. קליטת המים המותפלים במערכת המים הארצית באמצעות "המוביל הארצי החדש" שיקפה מחד את היכולות הלוגיסטיות, ההנדסיות והניהוליות של "מקורות" ומאידך את שיאי הטכנולוגיה והחדשנות בניהול ובקרה של משק מים מודרני.
אחת העדויות לכך שמחשבה על העתיד אפיינה את "מקורות" מיום הקמתה, היא שכבר לפני כמעט 80 שנה הגתה "מקורות" את "המערכת החמישית לירושלים." המערכת האדירה הזו, שבנייתה מצויה כיום בעיצומה, צפויה להסתיים בשנת 2021. מערכת זו תחובר ל"מוביל הארצי החדש." הפרויקט הנוכחי צפוי להעלות את הצריכה לכדי פי ארבעה מהיכולת של המערכות הקיימות, ולתת מענה לאזורים אלה בעשרות השנים הבאות. במקביל למגה-הפרויקט הזה, עמלה "מקורות" בימים אלה גם על פרויקטים רבים בכל הארץ, מצפונה ועד דרומה, ופרויקטים נוספים מתוכננים לעתיד, על פי תחזיות של צרכי המים של מדינת ישראל בעתיד. "מקורות" נחושה כתמיד להמשיך ולהצדיק את המנדט שנותנת לה מדינת ישראל ושנותן לה הציבור בישראל, כזרוע הביצועית של ממשלת ישראל בתחום תשתיות המים וכספינת הדגל של משק המים בישראל.