עמוד הבית | חדשות | מכרזים | יצירת קשר | דרושים | חופש המידע | English
 
דלג על קישורי ניווט
דלג על קישורי ניווט
לראשונה במוביל הארצי - מי ים שעברו התפלה
מערכות ניטור חדשות להבטחת איכות מים
משבר המים העולמי - סקירה
מקורות מספקת מים לירושלים בכל עת ובכל מצב
קוצרים ברינה - באמצעות השבת מי קולחים
לוקחים את החיסכון במים בידיים
תערוכות המים החדשות במוזיאון המדע בירושלים
ניצחון נוסף ל"מקורות" בדרך להקמת מתקן ההתפלה באשדוד
חדשנות בכל טיפה
מקורות עושה למען איכות הסביבה
מידע שימושי
ספקים
צרכן ביתי
אקדמיה
תלמידים
 
שירות לקוחות
רשויות מוניציפליות ותאגידים
תעשיה וחקלאות
 
Skip Navigation Linksכתבות דף הבית > עלייתה ונפילתה של התוכנית להטיית הירדן ההררי
 
עלייתה ונפילתה של התוכנית להטיית הירדן ההררי 
 

 השנה מציינת מקורות 45 שנים להקמת והפעלת המוביל הארצי. מפעל מים זה, הנחשב לחשוב בהיסטוריה של משק המים בישראל, עוצב על ידי גורמים גיאוגרפים ושיקולים תפעוליים, אך לא רק על ידיהם. לפחות פעם אחת בהיסטוריה, בשנות ה – 50, שונתה לעד צורתו של מפעל מים זה בשל שיקולים מדיניים ובטחוניים.  לחץ על התמונה להגדלה
 לאורך השנים השתנה והתפתח לא אחת תפקודו וייעודו הראשוני של המוביל הארצי. בזמן הקמתו הוגדר כמפעל לניוד מי הכנרת לדרום הארץ, אולם כיום נחשב המוביל למערכת מודרנית וגמישה המניידת מים מ- 4 מקורות שונים בכל כיוון נדרש, בהתאם לצורך. שינויים כאלה בתפקוד וביכולות הביצוע של המוביל התרחשו לאורך כל השנים, משלבי התכנון ועד לגיבוש התוכנית הסופית על פיה הוא הוקם.
 
 
בארכיון מקורות קיים אוצר בלום של 25,000 תצלומים ו- 45,000 נגטיבים משנות ה- 50 ואילך. במהלך עבודת הסריקה והמחשוב של התצלומים נתגלו תמונות נדירות המתעדות את שלבי הביצוע הראשוניים של אחת מתוכניות המוביל – עבודות הטית הירדן משנת 1953 שבוצעו על ידי תה"ל והוקפאו חודשיים לאחר תחילתם עקב המצב המדיני-בטחוני.
 
 סיפורה של התוכנית להטיית הירדן ההררי

עוד בזמן המנדט יזמה הנהגת היישוב תוכניות וסקרים לפיתוח משק המים בישראל, שבמרכזן עמד מפעל העברת עודפי המים מצפון הארץ לנגב. המסמך המובנה הראשון שהתבסס על עבודת מחקר מקיפה יצא ביוזמת מקורות במאי 1944, והיה לתוכנית
 
האב הראשונה למשק המים בא"י בו מופיע רעיון המוביל ומערכת המים הארצית. מאז אותה תוכנית ששמה: "אוצרות המים בא"י - סיכויי השקאה ופיתוח הידרו-אלקטרי" שונה מבנה ותכנון המוביל לא אחת עד שבשנת 1956 – עוצבה גרסתו הסופית.  

 
בינואר 1950 הוקם הוועד לתכנון מפעל המים הארצי שהגיש ביולי 1953 תזכיר בנושא "הקמת מפעל המים הארצי" שיוקם בשלבים ובו תוכנית להטיית מי הירדן ההררי לנגב. תוכנית זו שבוצעה על ידי תה"ל, מוכרת לנו בשם: המוביל הגרוויטציוני.  

 

 
עיקרה של תוכנית זו היה תפיסת מי הירדן ההררי דרומית לגשר בנות יעקב לפני שהם צונחים לגובה נמוך בזרימה לכנרת. על פי תוכנית זו, היו אמורים להיות מובלים מי הירדן לאגם בתעלת הטיה פתוחה באמצעות ניצול הפרשי הגובה, וחלק מהם היו אמורים לזרום חזרה לכנרת לטובת ייצור חשמל הידרואלקטרי. בשרטוטי התוכנית נקבעה אורך תעלת ההטייה ל - 2.8 ק"מ, ויועדה להתבצע בתוך שטח האזור המפורז של הסכמי שביתת הנשק מול סוריה (המשולש מדרום לחולה). שאר המים שלא נועדו לחזרה לכנרת היו אמורים להמשיך ולזרום בתעלה פתוחה ובגיחונים למאגרי צלמון ואשכול ומשם לנגב.  

 

 מפעל ההטיה כלל אלמנטים נוספים כגון: העמקת הירדן ובניית מגלש לעודפי המים, מתקן כניסה של מי הירדן לתעלה עם רשתות מגן ושלושה שערי וויסות ומתקן גלישה שני להחזרת עודפי מים מהתעלה לירדן.

ב - 2 לספטמבר 1953 החלה תה"ל בביצוע התוכנית באמצעות החברות סולל בונה ומקורות.  שני מחפרים משוריינים הוכנסו לירדן לתחילת עבודת ההטיה, נבנה דייק זמני של עפר וסלעים לרוחב הירדן לצורך העמקתו והמים הופנו לאפיק גבוה יותר כששני מחפרים של חברת מקורות מעמיקים את האפיק. כמו כן, נחצבה ה"ברך"  ליד מתקן הכניסה ונבנה המגלש.


בעקבות העבודות בשטח החלה מסכת של תהליכים מדיניים רוויית מתח במהלכה מחו הסורים בפני גנרל בניקה, ראש מטה שביתת הנשק מטעם האו"ם, והגישו עתירה על הפרת הסטאטוס קוו הצבאי בשטח המפורז. כמו כן הם הגישו תלונה למועצת הביטחון של האו"ם על פגיעה בהשקיית שטחי החקלאות בבקעת הבטיחה.

 


משקיפי האו"ם קבעו כי הטיית מי הירדן אכן תביא לשינוי הסטאטוס קוו הצבאי לטובת ישראל. שר החוץ דאז, משה שרת, המליץ בעקבות קביעת האו"ם להפסיק מיד את העבודות, אולם בן גוריון הורה על המשך והאצת קצב העבודות וסיומן תוך 22 יום בטרם תתכנס עצרת האו"ם להכרעה.

העבודה נמשכה 24 שעות ביממה כשברחבי הארץ גויסו כלים ונפרצו דרכי גישה מערבה, תוך ריכוז כוחות גדולים של צה"ל מצפון. האמריקאים הכריזו כי המענק השנתי לישראל יעוכב אם לא תישמע למשקיפי האו"ם.

ב- 27 לאוקטובר הושלם מתקן ההטיה והדייק נפתח על ידי 3 מחפרים גדולים לפריצת הירדן – אל מול החיילים הסורים. רק לאחר פריצת הירדן הגיע מברק משר החוץ אשר הורה על הפסקת העבודה.
בעקבות תקרית זו וההחלטה להסב את מי המוביל לשתיה, שונתה תוכנית המוביל ושאיבת המים הועברה מהירדן לכנרת – כפי שמתבצע עד היום באתר ספיר. האחריות על ביצוע המוביל נמסרה בשנת 1956 למקורות שהחלה בפעילות זו במתכונת מלאה בשנת 1959.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המשך העבודות לבניית תעלת ההטיה שמחוץ לשטח המפורז נמשכו עד 1956, השנה בה הוחלט סופית על שינוי תוכנית המוביל ותחילת השאיבה מהכנרת. עד היום, בדרך העפר היורדת מגשר בנות יעקוב דרומה לאורך הירדן ומתחת לעליה לכפר הנשיא, ניתן להבחין בצד הדרך בשרידי התעלה ובמכונת היציקה הטרפזית שלה.

התמונות המופיעות בכתבה צולמו במהלך שלבי הביצוע השונים של עבודות הטיית הירדן בשנות ה-50, ומוגשות עתה לציבור באדיבות ארכיון מקורות.   

הכתבה נכתבה על ידי אסנת מרון מהארכיון לתיעוד ולשימור מורשת מקורות, סמנכ"ל לאר"מ.

 
 
האתר מומלץ לצפיה ברזולוציה של: 768*1024 פיקסלים