אחריות על מקורות המים משמעותה אחריות גם על החי והצומח בסביבתם. שיתוף פעולה ייחודי בין מקורות, רשות הטבע והגנים יציל מהכחדה את סומית הגליל -"הסרטן העיוור"  הקיים עוד מתקופת ים טטיס

כשמדברים על משבר המים מתייחסים בדרך כלל להשפעותיו עלינו, בני האדם. אולם למצב המתמשך ישנן השלכות גם על החי והצומח סביב, המתמודדים עם שינויי תנאים קיצוניים ולעיתים אף עם סכנת הכחדה .  גם עבורם חשוב למצוא פתרונות יצירתיים ומצילים. מקרה אחד, אך לא יחיד, הוא של סומית הגליל – "הסרטן העיוור".

סומית הגליל סרטן הנקרא גם בשם ה"סרטן העיוור" בשל ראייתו המנוונת הוא שריד נדיר מים קדום – ים טטיס  שכיסה לפני מיליוני שנים את האזור. את חייו מבלה במחילות חשוכות. תנועתו נעשית באמצעות מחושים ושני זוגות צבתות ואת מזונו הוא מוצא בקרקעית המעיין.

המקום היחיד והטבעי בעולם עבור  "הסרטן העיוור" הוא מעיין נור בצפון-מערב הכנרת ,בסמוך לכפר נחום המצוי בשטח המנוהל על ידי מקורות .
מאז ומעולם  דאגה מקורות למעין וסביבותיו ומנעה את הגישה אליו ואולם שנות הבצורת הארוכות , הפעילות הנעשית בעקבותיה, הירידה במפלס המים ובמאזן המלחים במעיין מאיימים על עתיד אוכלוסיית הסומיות. עובדה זו הביאה את מקורות בשיתוף רשות הטבע והגנים לכדי פעולה.

סומית הגליל עולה זמנית לירושלים

אנשי רשות הטבע והגנים פנו לגן החיות התנ"כי בירושלים בבקשה לנצל את הידע והניסיון של החוקרים להקמת גרעין רבייה של סומיות. אנשי הגן התנ"כי נענו ברצון ונרתמו כשותפים למשימה.
במבצע מיוחד ובשיתוף אנשי מקורות ,שלהם הכרות מעמיקה עם מי המעיין, נתפסו באמצעות פנסים ורשתות דיג כ- 20  סרטנים והוכנסו לשימור במיכלים מיוחדים. במקביל, שאבו אנשי מקורות, להם הציוד והלוגיסטיקה המתאימים, כשני קוב מים ממי המעיין ואלה עלו יחדיו לירושלים.
כיום מטופלים הסרטנים במרכז הרבייה בגן החיות התנ"כי והחוקרים עושים כל מאמץ להתחקות אחר הרגליהם והתנהגותם במטרה לנסות ולשחזר את תנאי הגידול שלהם  במקום אחר.

 שימור סרטני הסומית במקומם הטבעי

רשות שמורות הטבע  בשיתוף עם מקורות, נערכים לשימור בית הגידול הטבעי לאוכלוסיית הסומיות  במעין נור, בעיקר באמצעות  ניטור קבוע של המעיין. הכוונה למקם בתוככי המעיין ,על כל מקורותיו והסתעפויותיו התת-קרקעיות, מערכת ניטור שתוכל לעקוב אחר הסומיות כמו גם אחר איכות המים, הרכבם ורמת מליחותם  ובמידת הצורך ניתן יהיה לנסות ולתת פתרונות בזמן אמת.
כל זאת על מנת שהסרטן העיוור לא יהפוך גם הוא להיסטוריה.  

מוסיף ומעדכן משה אלעזרה, מנהל האזור: החל משנת 1964 עם הקמת מפעל הטיית המעיינות המלוחים, האתגר שלנו במקורות היה להטות את מי מעיינות נור אל שפך הירדן הדרומי שזורם לים המלח ובכך להקטין את ריכוז הכלורידים במי האגם המסופקים למוביל הארצי.
בזכות הטייה זו ירד ריכוז הכלורידים במי האגם מ- 400 מגכ"ל לכ- 240 מגכ"ל  משך 47 שנות קיומו של מפעל ההטייה.
בנוסף לאחריותנו במקורות על התפעול ותחזוקת מפעל ההטייה, אנו דואגים לשמירה ,בהקפדה יתרה, על ערכי הטבע החי והצומח בסביבת מקום עבודתנו לרבות מתן תנאים מתאימים שישמרו על בית הגידול הטבעי של אוכלוסיית הסומיות במעיינות נור.