1967/8 - הקמת מפעל נחלי מנשה
בין השנים 1967 ל – 1968 הקימה חברת מקורות מפעל לתפיסת מי שטפונות במורדות רמות מנשה וחולות קיסריה. מפעל זה תוכנן כך שיקלוט את מי השיטפונות הזורמים בנחלים היורדים מרמות מנשה (נחל דליה, נחל תנינים, נחל סנונית, נחל עדה ונחל ברקן), ויאסוף אותם אל תעלת הטיה משותפת.
תעלת ההטיה מזרימה את המים בכוח הכבידה למאגר שיקוע, ואוספת בדרכה מערבה את מי נחל משמרות. מהמאגר מובלים המים לשדות חלחול בקיסריה דרכם הם חודרים לשכבת מי תהום תת-קרקעית. מהשכבה התת-קרקעית שואבת מקורות את המים באופן קבוע באמצעות קידוחים, על פי צורכי האזור ומדיניות המים.
1969 – הקמת מפעל השפד"ן
בשנת 1969 הוקם מפעל השפד"ן (שפכי גוש דן), המיועד לטיפול בשפכים המגיעים מערי גוש דן. בתחילה טיפל המפעל בכמות שפכים קטנה באמצעות אגני חימצון והחל משנת 1987 גדלה תפוקתו ושיטת הטיפול שודרגה לטיפול מכני ביולוגי בשיטת בוצה משופעלת. מפעל זה, הנחשב גם היום למפעל הגדול והמתקדם מסוגו במזרח התיכון, מטפל בכ – 130 מיליון מ"ק שפכים בשנה ומהווה נדבך חשוב בניצול המתקדם של משאבי המים בישראל.
המפעל, הנמצא בבעלות "איגוד ערים דן ואיכות הסביבה", קולט שפכים משבע ערים מרכזיות וממספר ישובים נוספים. כאמור, בראשית דרכו של המפעל התבצע הטיפול בשפכים באגני חמצון. כיום, בשל הרחבת המפעל וחיבורן של ערים נוספות, אומצה שיטת טיפול מתקדמת יותר, הדורשת שטחים מצומצמים בהרבה: בוצה משופעלת. מקורות קולטת את הקולחים המיוצרים במכון ומעבירה אותם למפעל הקו השלישי לנגב שם הם מטופלים טיפול שלישוני ומושבים במערכת קווי מים לחקלאי הנגב.
1969 – קידוחים ראשונים ברמת הגולן
לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים, החלה מקורות בפעילות שמטרתה יצירת אספקת מים סדירה להתיישבות היהודית החדשה באזור. השלב הראשון ביצירת האספקה היה הקמה של מפעל אשר הזרים מים מהכנרת לרמה, דרך תחנה בצומת כורסי. בשלב השני ביצעה מקורות קידוחים מקומיים ברחבי הרמה במטרה למצוא מקורות מים נוספים לצורכי ההתיישבות והחקלאות במקום.
1970 – חנוכת תחנת מנשה והשלמת 4 תחנות שאיבה נוספות
בשל הצורך בהגברה של כושר הזרימה וההולכה של המים במוביל הארצי, הוקמו תחנות שנועדו להגביר את ספיקת המים בצינור. הראשונה שהוקמה על המוביל הארצי ב – 1970 היא תחנת מנשה. בהמשך השנה הושלמה גם בנייתן של תחנות ראשון וצומת זהר, ונכנסו לפעולה תחנות מבטחים וטל-אור.
1970 – פיתוחה של שיטת הטיפול הביולוגי בעזרת דגים
בשנות ה – 70 החלה לפתח וליישם מקורות שיטת טיפול ביולוגית, ראשונה מסוגה בעולם. שיטה זו מבוססת על תהליכים אקולוגיים טבעיים ועושה שימוש בדגים הניזונים ממטרדים כמו אצות, חלזונות ובעלי חיים זעירים המצויים במים ובכך מנקים אותם. זאת בהתאם לעקרון לפיו מהווים המטרדים השונים חוליות במארג המזון המתפתח במים, שבראשו נמצאים דגים גדולים כמו דג הכסיף ודג הקרפיון גדל-הראש.
הדגים הללו אוכלים את האצות ואת בעלי החיים מבלי לזהם את המים, ובכך תורמים לשיפור איכות המים של המוביל הארצי. כמו כן, משמשים הדגים ויצורי מים אחרים המצויים במאגרים ובמכשירי בקרת המים, למעקב רציף אחר האיכות התברואית של המים המסופקים לשתייה.
1979 – הקו השלישי לירושלים
בשנה זו השלימה חברת מקורות את הקמת הקו השלישי לירושלים. קו מים זה נבנה במטרה לענות על עלייה בצריכת המים שחלה בעקבות התרחבות העיר. הקו, שאורכו 20 ק"מ וראשיתו בתחנת כסלון שבהרי יהודה, הונח במקביל לקו השני. גם היום ממשיך לספק הקו כ-14 מיליון מ"ק בשנה.
1984 – חנוכת מפעל תשלובת הקישון
בשנת 1984, הוקם בבעלות משותפת לחברת מקורות ולחקלאי עמק יזרעאל, מפעל השבת המים השני בגודלו בארץ, תשלובת הקישון. המטרה שלשמה נבנה מפעל זה היא ניצול מי הקולחים של העיר חיפה לשימוש חקלאי עמק יזרעאל ובכך הפחתה של השימוש במי המוביל הארצי בכ - 20 מיליון מ"ק מים לשנה, על ידי המרתם בשפכים מטוהרים.
מפעל תשלובת הקישון תורם לא רק לחיסכון במים, אלא גם לייעול אספקת המים. זאת על ידי שימוש במקורות מים הנמצאים באזור עמק יזרעאל עצמו, ועל ידי שיפור כושר האספקה בימי שיא. צריכתו השנתית של המפעל נאמדת כיום ב - 28 מיליון מ"ק, אותם הוא מקבל מהמכון לטיהור שפכים חיפה, ממכון טיהור השפכים עפולה וממי שיטפונות הנאגרים במאגר כפר ברוך. המים שמספק המפעל משמשים להשקיה חקלאית בלתי מוגבלת בעמק יזרעאל.
1986 – הפעלת טורבינה הידרואלקטרית
בשנת 1986, הופעלה הטורבינה ההידרואלקטרית הראשונה של חברת מקורות בתחנת כפר ברוך המזרימה את מי המוביל הארצי. הטורבינה מנצלת את עודפי לחץ המים של המוביל לייצור חשמל בהיקף של 2.5 קוט"ש (קילו וואט בשעה) לשנה של אנרגיה נקייה, ללא שום זיהום.
בשנת 2006 הועברה הטורבינה מתחנת כפר ברוך לתחנת כפר יהושע. כיום מייצרת הטורבינה חשמל בכמות של כארבע מיליון קוט"ש/לשנה, תוך שהיא מקטינה את עלות אספקת המים במפעל ומצמצמת את פליטת גזי החממה. בכך תורמת מקורות למניעת זיהום האוויר ולשמירה לאורך שנים על איכות הסביבה.
1988 – ארגון מחדש ב"מקורות"
בשנה זו יצא לפועל שינוי ארגוני בחברת מקורות, שבמסגרתו חולקו יחידות אספקת המים והביצוע, לשלושה מרחבים גיאוגרפיים: צפון, מרכז ודרום. הארגון המחודש כלל שינוי של הגבולות בין המרכז לצפון - כל מרחב כלל 2-3 יחידות אספקת מים ויחידת בינוי ואחזקה. מבין היחידות התפעוליות, רק חבל הירדן נותר כיחידה פונקציונאלית ללא שיוך גיאוגרפי.
1989 – חנוכת הקו השלישי לנגב
כבר בשנת 1977 החל לפעול הקו השלישי לנגב במתכונת מצומצמת. עם זאת, רק בשנת 1989 הופעל במלואו הקו כמערכת משולבת של שדות החדרה, קווים, תחנות שאיבה ומאגרים, שייעודו הוא העברה של מי השפכים המטוהרים מהשפד"ן, לשימוש חקלאי בנגב. זאת לאחר שהוחדרו המים לקרקע ונשאבו בשנית.
מי הקולחים המושבים לנגב באמצעות הקו, משמשים להשקיית כל סוגי הגידולים החקלאיים ללא חשש תברואתי לצרכן. בשנת ההפעלה הראשונה הוליכה המערכת כ- 80 מיליון מ"ק מים מושבים לנגב, ובשנת 1985 הובילה מערכת הקו השלישי כמות עצומה של כ- 150 מיליון מ"ק מים בשנה, תחת מערך ניטור ובקרה נרחב. באמצעות השבת הקולחים יכולה מקורות להפנות מים שפירים נוספים לשימושים עירוניים ולתת מענה לעלייה בצריכת המים בישראל.
מפעל הקו השלישי לנגב כולל מערכת של שישה אתרי שדות החדרה שתפקידם להחדיר את הקולחים למי התהום. החדרת המים לקרקע גורמת לסינון טבעי של המים המביא לשיפור באיכות המים. לאחר מכן מופקים המים בקידוחים ומועברים לשימוש חקלאי בנגב. התהליך כולו מתופעל ומנוהל על ידי חברת מקורות.
הקודם 1 2 3 4 הבא