סיפורה של חברת מקורות מתחיל עוד לפני קום המדינה, עם קבלת ההחלטה על ייסוד גוף אשר יבצע את כל הפעולות הדרושות להשגת מים ולאספקתם ליישוב היהודי בארץ ישראל. מאז, לאורך שבעת העשורים שעברו מהקמתה, עברה החברה ציוני דרך רבים וחשובים השזורים כחוט השני בהיסטוריה של המדינה עצמה.
העשייה של חברת מקורות כוללת הקמה של מפעלי מים רבים וחשובים ותרומה ניכרת להגשמת החזון הציוני בארץ. תרומה זאת מתבטאת בפסיפס נרחב של יוזמות ופעילויות שביצעה מקורות למען יישוב הארץ ושגשוגה ולמען פיתוח החקלאות והפרחת השממה.
1935 – קידוחי מים בעמק זבולון
ביוזמתו של לוי אשכול, מנהלה הראשון של חברת מקורות, נערכו ב – 1935 קידוחי מים באזור כפר חסידים ובעמק זבולון. הקידוחים שהתבצעו במסגרת תכנון מפעל השקיה מרכזי לעמק יזרעאל המערבי, ונערכו בעזרתו של המהנדס שמחה בלאס, היוו סנונית ראשונה המבשרת על הקמתה של החברה.
1937 – הקמתה של חברת מקורות
ב- 31 לינואר 1937 התפרסם "תזכיר ההתאגדות של חברה מוגבלת במניות", אשר הכריז על הקמתה של חברת מקורות. על התזכיר היו חתומים תשעת מנהלי החברה הראשונים מהסוכנות היהודית, קק"ל, חברת "ניר" ההסתדרותית, והמרכז החקלאי.
כך הוגדר תפקידה של חברת המים שעתידה הייתה לקום בתזכיר:
"להוציא לפועל ולעשות את כל הדברים הנחוצים, או המתאימים, להשגת מים, אגירתם, מכירתם, מסירתם, הפצתם או המצאתם".
ב- 15 לפברואר 1937, כאשר היא מונה שישה עובדים אשר לרשותם עמד הון שנאמד ב-85 אלף לירות ארץ ישראליות, נרשמה החברה כחוק במשרדי ממשלת המנדט בשם "מקורות".
1938 – חנוכת מפעל הקישון
מפעל הקישון הינו מפעל המים הראשון אותו יזמה והקימה חברת מקורות. זמן קצר לאחר קבלת האישורים הדרושים מממשלת המנדט, ביצעה החברה קידוחים רבים בגבעות חירבאג' שליד כפר חסידים ובעמק זבולון, באזור שבין הקיבוצים אושה ויגור, ומצאה כמויות גדולות של מים באיכות טובה מאוד לשתייה ולהשקיה.
במקביל הקימה החברה מספר בתי משאבות ליד הבארות ותחנת שאיבה מרכזית ליד קיבוץ שער העמקים, והניחה קו מים באורך 17 ק"מ, שהוביל מים ליישובי עמק יזרעאל המערבי. הספקו של המפעל נאמד בארבע מיליון מ"ק מים בשנה, שאפשרו את הרחבת שטחי חקלאות השלחין בעמק, כפי שנדרש לאור הגידול באוכלוסייה והמחסור במזון שהורגש באותה תקופה.
1939 – אספקת מים לעיר חיפה
בסוף שנת 1939 חלה תנופת התפתחות בחברה שהביאה לאספקת מים לכ – 70% מתושבי חיפה. התנופה כללה הנחת קו מים לרמת דוד וגבת, אספקת מים לרמת ישי, חיבור הקיבוצים אושה וכפר המכבי לצנרת המרכזית וסיום הנחת קו המים מכפר חסידים להדר כרמל.
1939 - תוכנית "הפנטזיה"
שנה רבת-אירועים זו, היא השנה שבה נולד חזון המוביל הארצי. היוזמה החלה אצל ד"ר ארתור רופין, ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית, אשר פנה לשמחה בלאס וביקש שיכין לו תוכנית "פנטזיה" להשקיית הנגב.
כעבור שלושה חודשים הגיש בלאס לרופין את התכנית שכללה שלושה שלבים: הבאת מי קידוחים קרובים, הבאת מי הירקון והבאת מים מהצפון. התכנית החלה קורמת עור וגידים טרם קום המדינה, והתגשמה לאחר הקמתם של מפעל ירקון-נגב והמוביל הארצי אשר הביאו מים מהכנרת וממעיינות הירקון עד למרחבי הנגב.
1943 – גילוי מים בקידוחי אזור ניר-עם וגברעם
בשנה זו, במהלך קידוחים באזור ניר-עם, נמצאו לראשונה בנגב מים בכמות ובאיכות המצדיקה הקמת מתקני שאיבה. בעקבות הגילוי הוקם 4 שנים לאחר מכן מפעל המים הראשון בנגב שכלל תחנת שאיבה ובריכה בנפח של 1,000 מ"ק, ומילא תפקיד חשוב בקביעת גבולות הנגב המערבי. המפעל סיפק מים לי"א הנקודות בנגב שעלו להתיישבות במוצאי יום הכיפורים תש"ז 1946.
1943 – תוכנית לפיתוח מקורות המים בארץ ישראל
בשנת 1941 ביקשה חברת מקורות מהמהנדס שמחה בלאס להכין תוכנית מפורטת לפיתוח מקורות המים, שתתבסס על תזכיר שכתב בנושא "יישוב מדבריות ארץ ישראל על ידי משיכת מי נחלים". לאחר שהשלים את התוכנית, באפריל 1943, הציג אותה לראשונה בפני ראשי מקורות, לוי אשכול, אליעזר קפלן ופנחס ספיר שהיה חבר הנהלת הסוכנות היהודית והגזבר. במאי 1944 סיים בלאס את ספרו "אוצרות המים בארץ ישראל, סיכויי השקאה ופיתוח הידרו אלקטרי" בו הציג תכנית מפורטת בנושא פיתוח כל מקורות המים בארץ ישראל. תוכנית זו היא הבסיס הראשון להקמתו של מפעל המים הארצי לאחר קום המדינה.
1944 – אספקת מים ליישובי עמק בית שאן
בשנת 1944 חתמו יישובי עמק בית שאן על הסכם אספקת מים עם חברת מקורות. בעקבות ההסכם, החלה החברה בפיתוח נרחב של מקורות המים באזור, והחלה להעביר כמויות גדולות של מים ליישובים החקלאיים בעמק.
1947 – הקו הראשון לישובי הנגב
בשנה זו הונח בנגב הצפוני צינור להובלת מי הקידוחים באזור ניר-עם שנתגלו כבר ב- 1943. הצינור, ששימש במקור לכיבוי שריפות במלחמת העולם השנייה, יובא במיוחד מאנגליה וזכה לכינוי "צינור השמפניה", זאת עקב עלותו הגבוהה שנבעה מהדופן העבה שלו. צינור זה שקוטרו 6 אינץ נמתח מעל ל- 200 ק"מ ואפשר את ההתיישבות הקיימת והחדשה בנגב – המצפים, יישובי חומה ומגדל וי"א הנקודות. ועדת החלוקה של האו"ם התרשמה עמוקות מהישובים הפורחים ברחבי הנגב והסכימה על סיפוחו לגבולות המדינה.
1948 – קו השילוח לירושלים
בשנת 1936 הוקם "הקו הראשון לירושלים" על-ידי ממשלת המנדט הבריטי. קו זה, שהזרים כארבע מיליון מ"ק מים בשנה מראש העין לירושלים, סבל לאורך כל שנות קיומו מחבלות רבות מצד הערבים. לבסוף, באביב 1948, השתלטו הערבים על תחנת המוצא בראש העין ועל תחנת השאיבה בלטרון, פירקו קטע מהצינור באזור לטרון, ובכך הפסיקו את אספקת המים לירושלים.
בעקבות המצור ובעיית אספקת המים לעיר הנצורה, הטיל לוי אשכול, שהיה באותם ימים מנהל מקורות ועוזר שר הביטחון, "משימה לאומית" רבת משמעות על צוותי החברה: הנחת קו מים לבירה הנצורה. במבצע נועז ורב תושייה הצליחה מקורות להקים בתי שאיבה ובריכה ולהניח קו מים מחולדה לאורך תוואי דרך בורמה עד שער הגיא אשר נקרא קו השילוח. הקו נקרא על שם מפעל המים העתיק שהציל את ירושלים בימי המלך חזקיהו בתקופת בית ראשון. כל זאת נתבצע כשברקע מתחוללת מלחמת העצמאות.
הקמת המפעל נמשכה כחודש ימים ואספקת המים לעיר חודשה ב- 11 לאוגוסט 1948.
בתום המלחמה הוכרזה ירושלים כבירת ישראל, וקו השילוח, שהיה פתרון זמני שלא נתן מענה כולל לצרכי העיר המתפתחת, פורק והוחלף ב"קו השני לירושלים".
1948 – הקמת חברת הבת צמ"כ
צמ"כ (ציוד מכאני כבד), חברה לעבודות ופיתוח בע"מ, החלה את פעילותה תחת השם מקורות מים, כגוף הכפוף למקורות שתפקידו ביצוע עבודות עפר והנחת קווי מים עבור החברה. בשנת 1956, עם התפתחות מפעלי המים, קיבלה צמ"כ מעמד רשמי של חברה, ושנתיים לאחר מכן קלטה לתוכה גם את מחלקת הקידוחים של מקורות.
תחומי פעילותה של חברת צמ"כ היו מגוונים ביותר. הם כללו ביצוע חפירות וקידוחים, הנחת קווים, בנייה ושיקום של בריכות, הקמת אתרי החדרה למי קולחים ועוד. בשנת 2005 יושם שינוי מבני במקורות, שבמסגרתו מוזגה החברה עם חברת שחם מקורות ביצוע ועם יחידות הבינוי של מרחבי החברה לאגף ביצועי מרכזי אחד.
1949 – תנופת פיתוח של מפעלי מים
העשור החמישי למאה ה- 20 התאפיין בהתרחבות ניכרת בפעילות חברת מקורות ובהאצה בפיתוח של מפעלי מים רבים ברחבי הארץ. בעקבות תנופת הפיתוח הזו, סיפקה החברה בעשור השני לפעילותה ושנה לאחר קום המדינה, 30 מיליון מ"ק מים ששימשו להשקיה של כ - 50 אלף דונם של שטחים חקלאיים באמצעות המפעלים הבאים:
- מפעל הקישון - סיפק מים לעמק זבולון, למפרץ חיפה, לחיפה ולעמק יזרעאל המערבי.
- מפעל עמק יזרעאל המרכזי - סיפק מים לאזור גינגר הכולל את תל עדשים, עפולה מרחביה ודברת.
- מפעל השומרון - סיפק מים לישובים פרדס חנה, כרכור ובנימינה.
- מפעל בית שאן - סיפק מים לאזור עמק בית שאן.
- מפעל דרום א' - סיפק מים לאזור נען, לחולדה, לגבעת ברנר ובהמשך אף לירושלים וליישובי פרוזדור ירושלים.
- מפעל המים הראשון בנגב - סיפק מים ליישובים בארי, אורים, צאלים, גבולות ונירים.
הקודם 1 2 3 4 הבא